הסוף לשימוש בעט? (צילום: sutter stock)
אם היא הייתה עשירה היה לה קל יותר? | צילום: sutter stock
בשנים האחרונות, לא פעם עלו הצעות חוק שונות לביטול המבחן הפסיכומטרי בעת קבלה למוסדות האקדמיים, והחלפתו במבחן אחר או בשקלול מסוים של מבחני הבגרות. בשנת 2002 אף היה ניסיון להחליף את הפסיכומטרי בשיטת המצרף, אך נראה כי מהר מאוד הבינו שזה לא עובד.

הפעם יש תחושה שאולי משהו כן הולך להשתנות, מה שמעורר המון תגובות חיוביות בקרב האוכלוסייה שרואה בעיקר את הבעייתיות שבו, ואולי לא בכדי. עם זאת, ייתכן שאנחנו פשוט כועסים על התעשייה סביבו,  על המצב בארץ, על המצב בכדור הארץ ובכלל – על הכל. מאוד יכול להיות שאנחנו פשוט, איך לומר, קצת מפחדים מהתמודדות עם עצמנו ובאופן טבעי מנתבים את הכעס גם אל המבחן הפסיכומטרי עצמו.

תפקידו האחד והיחיד של מבחן הפסיכומטרי הוא להוות כלי לסינון המועמדים בעת רישומם לאוניברסיטה, כביכול על פי ניבוי פוטנציאל ההצלחה של המועמד. הן סטודנטים שנבחנו במבחן הפסיכומטרי בעבר והן מבדקים הבוחנים את הנושא, העידו כי הפסיכומטרי אינו בהכרח משקף את יכולת ההצלחה הפוטנציאלית באקדמיה. ההצלחה באקדמיה תלויה גם במשתנים שלא נמדדים במבחן כמו התמדה, סקרנות, שאפתנות ומוטיבציה. הפסיכומטרי מתעלם מפרמטרים אלו, כמו גם מאלמנטים רגשיים שחשובים לא פחות. ההשפעה הגדולה של המבחן על סיכויי הקבלה עלולה לגרום, וכנראה גם גורמת לפספוס של מועמדים בעלי פוטנציאל, וכך גם לפספוס שלנו.

ועדיין, הפסיכומטרי הוא הכלי המהימן ביותר שפותח עד כה, בשילוב עם ממוצע הבגרויות. אין שום כלי "אידיאלי" שיעשה את העבודה וגם ירצה את כלל האוכלוסייה. הפסיכומטרי הוא "הרע במיעוטו". הוא כן משקף במידת מה את דעת הקהל, ניתן לראות זאת על פי הרפורמות האחרונות שבוצעו במבחן שבהחלט מגדילות את היעילות שלו.

חלוקת הציון לשלושה ציונים שונים בעלי דגש שונה, תאפשר לאוניברסיטאות לקבל אנשים על סמך הצלחתם בפרקים הרלוונטיים לתואר הספציפי. כך ימנע מצב שאדם שקיבל 150 בכמותי אבל הוציא 102 במילולי, לא יוכל להתקבל להנדסת מכונות, משום שהקבלה תהיה על פי הציון בדגש הכמותי. השמטת שאלות אוצר המילים וקיצור הפרקים באים גם הם לקראת הנבחן. הוספת קטע הכתיבה האקדמי העמידה על הפרק את יכולת הבעת הדעה, היצירתיות, הניסוח וראייה רחבה. שינויים אלה הופכים את הפסיכומטרי לרלוונטי יותר מאשר בעבר, ומוכיחים כי יש כאן יותר מהיבט שטחי של ידע באנגלית, אוצר מילים בעברית וחשיבה אנליטית, אלא שילוב של גורמים שונים, שיחד הם מרכיבים תמונת מצב משקפת יותר.אחרי הכל, הוא בוחן חלק נכבד מהנדרש מהתלמיד על מנת להצליח בלימודיו האקדמיים. לא את כולם, ולא בצורה אבסולוטית, אך הוא מצליח לנבא במידת מה את מידת ההצלחה במסגרת המגבלות העומדות בפניי האוניברסיטאות.

מבחן שמנציח פערים חברתיים

צריך להסתכל על המציאות. אין מקום לכל המועמדים,  כדי לבצע סינון על פי ציוני השנה הראשונה בתואר כמו במוסדות בחו"ל. גם אין אפשרות לבצע מיון דקדקני, עם ראיונות ומבחני אישיות לכל פקולטה ופקולטה שכן אלה דורשים זמן יקר ותקציבים. נכון, בשביל ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב חייבים בציון מעל 600 (הרבה מעל) למרות שברור שאדם שקיבל 580 לא שונה בתכלית מאדם שקיבל 635. אך צריך לזכור שגם כאן כמו בפקולטות האחרות, הבעיה לא נעוצה במבחן הפסיכומטרי, לא הוא קובע את מספר כיסאות הסטודנטים. הבעיה קשורה בענייני ההיצע והביקוש של האוניברסיטאות. מחסור בתקנים ביחס לביקוש הגואה תמיד יצריך סינון כלשהו, והפסיכומטרי הוא כלי שבסך הכל עושה את העבודה.

הטענה המשמעותית ביותר נגד הפסיכומטרי היא שהמבחן מנציח פערים חברתיים.נבחנים ממעמד סוציו- אקונומי נמוך נמצאים בעמדת חיסרון כשמדובר במבחן הפסיכומטרי? בואו נשים בצד את ההבדלים בידע המוקדם, הרקע באנגלית והעובדה שאולי לא כולם זכו מאבא למימון שיעורים פרטיים ופיתוח יכולות למידה. נצא מנקודת ההנחה שלכולם נקודת פתיחה שווה.

לפניי חמש-עשרה שנה, מספיק היה לתרגל כמה ימים לפניי הבחינה ולגשת. היום אחוז גבוה מקרב הנבחנים נעזרים בבתי ספר פרטיים ומכוני הכנה בהם קורסים מגיעים לאלפי שקלים. מכיוון שחלק מהציון במבחן הוא יחסי, אותם נבחנים שלא יכולים לממן לעצמם קורס איכותי (אם יש כזה בכלל!!), יישארו בתחתית הגרף. מה גם שאם נבחן טיפוסי משקיע שלושה חודשים וחצי בלמידה אינטנסיבית, ואם אפשר- בלי עבודה שתסיח את דעתו, דבר שמן הסתם לא יתאפשר לחסרי תמיכה כלכלית חיצונית. אלו האחרונים, הציון הפסיכומטרי שלהם לא יספיק ללימודים באוניברסיטה, ואם בכל זאת יחפצו בתואר אקדמי יאלצו לשלם שכר לימוד גבוה בהרבה באחת המכללות. ההשכלה הגבוהה הופכת נגישה פחות למגזרים השונים, והשכבות החלשות יקלעו לאותו מעגל סגור. אם תפקידו של המבחן הוא להצביע על הפערים בחברה, הרי שהוא עושה זאת מצוין. חבל שתפקידו האחר  הוא דווקא לנבא הצלחה בצורה אובייקטיבית וללא הטיה תרבותית. ואולי מכאן כל הבעייתיות שבו. האם ניתן בכלל ליצור מבחן ממיין אובייקטיבי ללא שיקיים בתוכו הטיה חברתית/תרבותית גם כן?

הבעיה מזמן לא נעוצה בפסיכומטרי עצמו, אלא במתרחש סביבו והיחס אליו. לא משנה באיזה מבחן מדובר, כשמדובר במטרה חשובה שאנשים מוכנים להשקיע למענה, כמו קבלה למסלול האקדמי המבוקש, מכוני הכנה וקורסים תמיד יתפתחו בהתאם. אפשר לראות את זה גם במבחני הבגרות, גם במבחני הקבלה האישיותיים לרפואה, מבחני הקבלה לארכיטקטורה, הכנה למבחני מיון לעבודה, לצה"ל ועוד.

 האם זה אומר שצריך לבטל לדוגמא את בחינות הקבלה לאדריכלות כי התפתחו מכינות יוקרתיות שמתרגלות את המועמדים לקראת הבחינה? הרי כל תחליף שיימצא למבחן הפסיכומטרי, יהיה נתון לשיבושים כאלה ואחרים על ידי מכוני הכנה שיפתחו טכניקות ושיטות למידה רלוונטיות באופן בלתי נמנע. מה גם,שגם אם היה זה הקורס האיכותי ביותר, אין הוא יכול להביא תלמיד שפוטנציאל ההצלחה שלו ללא קורס הוא 450, לציון של 680. אותם מכוני הכנה שואפים להביא לידי ביטוי את מקסימום היכולת של הנבחן, אך לא מסוגלים ליותר מזה. השיבוש הוא לא גדול כפי שנדמה. במיוחד אם מלמדים את התלמידים "טריקים" למיניהם ושיטות לעקוף את החשיבה שהמבחן דורש- הרי המרכז הארצי מספיק מנוסה ועמיד בפניי ניסיונות שכאלה. דווקא המרכז הארצי ה"ידוע לשמצה", הוא אולי הגוף היחיד שיכול לבנות כלי מעובד ומדוקדק ו"חסין" עד כדי המבחן הפסיכומטרי.

ומה עם לקויי הלמידה?

שלא לדבר על החשיבה העקבית שטוענת שהמבחן הפסיכומטרי (וכל מבחן "אובייקטיבי" אחר)  הוא מחסום פחד אדיר לכל נבחן. הרי כאן את/ה תדע בדיוק מה את/ה "שווה" -  לא זו בלבד שבדיוק מזה ברחת כל חייך, האם את/ה עכשיו באמת רוצה לדעת.

ומה עם ליקויי הלמידה? הרי המבחן עומר על טהרת הריכוז והחשיבה המהירה. על מנת לזכות בהקלות, בניגוד למבחני הבגרות, כאן עומד בפניי הנבחנים תהליך בירוקראטי ארוך יותר, שגם בסופו לא כל המאובחנים יזכו בהקלות במבחן.

בהתאם לכך, אפשר גם לראות את זה כפתרון של המרכז הארצי לאותה התופעה שקשה להתמודד אתה בבחינות הבגרות. נראהשכיום כמעט כל תלמיד החפץ בתוספת זמן של 25% במבחן הבגרות, נלקח לאבחון שגם הוא לא זול במיוחד, וסביר מאוד שאותו התלמיד אכן יקבל את ההקלות הנפוצות. אותן העדפות שבאו להביא לשוויון -  יוצרות שוב את הפער-, בין בעלי היכולת לשכבות החלשות. נראה שהמרכז הארצי משתמש במסננת דקה בנוגע ללקויות הלמידה, כאשר רק בעלי הלקויות המובהקות- ייבחנו בתנאים מותאמים שאכן יקלו באופן משמעותי. זאת בהתאם ללקות האינדיבידואלית במטרה שלא תהווה מכשול בהפגנת היכולת שלהם.

נראה שמבחן פסיכומטרי אינו בוחן קריטריונים שאי אפשר לבדוק על ידי הבגרויות המתאימות.  הבגרויות כבר בוחנות את החשיבה הכמותית, רמת האנגלית והשפה (אם לא ימשיכו ויקלו). בבגרויות יש פיזור משקל, ניתן לראות את היכולות האמיתיות של התלמיד גם בלי לחץ זמן של 20 שאלות ב 20 דקות, פקטור שבין כה וכה אינו משחק תפקיד חשוב באקדמיה ואפשר גם בלעדיו. תלמידים שהשקיעו את שנותיהם היפות בלמידה לבגרויות, חרשו ושקדו- יכולים להתייאש מקבלה לאוניברסיטה בגלל ציון פסיכומטרי נמוך. לעומת זאת ניתן לטעון כי חשיבה מהירה, פעולה תחת לחץ ויכולת קבלת החלטות מהירה, הינן מן היסודות של החיים המודרניים ואף של השכלה אקדמית ראויה שאמורה להינתן בלחץ זמן והספקים, תוך הסתמכות על יכולת ההפרדה של החשוב מהתפל.

יש שיטענו כי דווקא הפסיכומטרי, כמו שהוא יכול להוות מכשול הוא יכול להוות הזדמנות פז, שכן ככל שיהיו יותר קריטריונים, כך גם יותר הזדמנויות. קיימים לא מעט מועמדים שסיימו תיכון עם תעודת בגרות ממוצעת, שירתו בצבא, טיילו בעולם והיום הם צריכים לשפר את הנתונים על מנת להתקבל לפקולטה אליה שואפים. ללא הפסיכומטרי, מועמדים היו פוצחים בסדרת שיפור בגרויות מתישה ארוכה ויקרה לא פחות. הפסיכומטרי מאפשר דרך נוספת, באמצעות מבחן אחד להפגין את הרמה הנוכחית שלהם ולפצות על תקופת התיכון בה היו מרוכזים ב"להתבגר". המוסדות עצמם הם המחליטים על משקלו של הפסיכומטרי מול ממוצע הבגרויות, ואין הם מחויבים כלל להשתמש בו (הוא אינו מופיע בחוק המועצה להשכלה גבוהה) ואפשר להתחיל בהפעלת לחצים לשנות את היחס, לפניי שממהרים לבטל גורם כה מרכזי.

המבחן הפסיכומטרי הוא כבר מזמן לא רק מבחן כניסה למוסדות האקדמאים, בקרב צעירים רבים הוא כבר מצטייר כסאגה מאיימת שמעוררת חשש ואפילו חרדה. חודשי למידה אינטנסיביים, לפעמים ללא עבודה או עיסוקים אחרים, רוויי תחרותיות ומתח. התחושה היא שלציון תהיה משמעות גם בתחומים אחרים, ומדובר כאן במדד מספרי המשקף את האדם, מה שרחוק מאוד מהמציאות. החשש הרבה פעמים מוציא תלמידים מפרופורציה כך שהמבחן מקבל משקל שהוא בהחלט לא ראוי לו.

העובדה שהמבחן הפסיכומטרי הפך כביכול למבחן אינטליגנציה, או שטר ביטוח המעיד על איכותו של אדם היא בעיה שאנחנו כחברה יצרנו. צריך להתייחס למבחן בהתאם ולהבין שכל מה שהוא בודק זה את סיכויי ההצלחה במוסדות האקדמאים. לציון אין שום קשר, ולו הקלוש ביותר, לכמה איכותי או מוצלח המועמד. רבים משפרים את הציון בין מבחן למבחן, זהו לא מדד קבוע ובהחלט לא אמור למדוד חכמה,אינטליגנציה או איי קיו.

נטע-לי כץ היא מנהלת "חרשן", בית ספר לבגרויות ופסיכומטרי