כבר שנים רבות, רבות מדי, שבסביבות האוניברסיטה העברית בהר הצופים וברחבי שכונת הגבעה הצרפתית נפוצה תופעה מכוערת ומסוכנת של הטרדות מיניות ומעשים מגונים כנגד סטודנטיות ונשים יהודיות. שנים רבות מדי שסטודנטיות העושות את דרכן מכפר הסטודנטים לכיוון האוניברסיטה מותקפות. שנים רבות שכל הגורמים יודעים, מטאטאים מתחת לשטיח ובעיקר שותקים. זה לא טוב לתדמית האוניברסיטה וזה מזיק לשווק את עיר האקדמיה של עיריית ירושלים. בכדי שהרשויות השונות יתחילו לפעול ביתר שאת למיגור התופעה, צריכים כל המעורבים (אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה, עיריית ירושלים והמשטרה) להכיר במקור הבעיה, משום שלא ניתן לפתור בעיה כלשהי מבלי להכיר במקורה.
תקיפות אלו נגד הנשים לא נעשות בשכונה חרדית, אלא בשכונה ירושלמית ממוצעת ובאזור מעונות הסטודנטים המאוכלסים בצעירות רבות. לא תקראו על תופעה מתמשכת זו בכותרות צבע ראשיות בעיתונים, הנושא לא יפתח את מהדורות החדשות, ארגוני נשים ומגדר לא יפרסמו עצומות ומודעות וארגוני זכויות אדם לא יערכו מצעדי מחאה. למה? כי המטרידים הם צעירים ערבים מהכפר עיסאוויה, הגובל בהר הצופים והגבעה הצרפתית. הכניעה המשתקת לתקינות הפוליטית שמונעת מלהצביע על האמת, על אותם צעירים מעיסאוויה התוקפים את הנשים, היא שמפקירה את ביטחונן, פוגעת בחופש תנועה של סטודנטיות שלעתים מעדיפות להימנע מלעשות את הדרך ברגל ואף להישאר בחדרן, ומדירה אותן מהמרחב הציבורי.
נשאלת השאלה: האם הגורמים הרלוונטיים יתעוררו רק כשזה יגמר באונס אלים ואכזרי? כשזה יסתיים ברצח של סטודנטית? או אז יכירו בכך ויפעלו הרשויות למיגור התופעה?
איפה המשטרה?
בערים מעורבות מכירים היטב את התופעה. התנהגות זו, שמשלבת היבטים פליליים עם היבטים לאומניים גלויים או סמויים, נובעת בעיקר מההסתה ומהשתרשות היחס המזלזל ליהודים, או במקרה הזה ליהודיות. שנים של הסתה ושטיפת מוח הובילו לכך שבקרב חלקים מהציבור הערבי בישראל, יהודים הם אנשים שנואים שניתן ואף רצוי לרמוס את כבודם וזכויותיהם. היעדרה של אכיפת החוק בחלקים מהגליל והנגב החמירה את התופעה וגרמה לגלים של פשיעה כנגד חקלאים יהודים, בעלי עסקים וגם כנגד צעירות יהודיות. ישנם צעירים ערבים רבים שעבורם הטרדת נשים ונערות הינה חלק מהמאבק כנגד ישראל שמטרתו ליצור אווירה בה יהודים לא יחושו ביטחון במרחב הציבורי.
בעוד שבערים אחרות תופעה זו מתפרשת על פני אזורים רחבים, בהר הצופים מדובר על תא שטח קטן, רווי סטודנטיות צעירות העושות את דרכן בדרך קצרה מהמעונות לאוניברסיטה, מה שהופך אותן לטרף קל.
מה נעשה עד כה על מנת להיאבק בתופעה? מעט סיורים של המשמר האזרחי ושל ביטחון האוניברסיטה, הפעלת אוטובוס בין המעונות וכפר הסטודנטים לבין האוניברסיטה, אבל בעיקר – השתקה של התופעה. למשטרה יש את היחידות, המקצועיות, הכלים המבצעיים והניסיון לפעול למיגור התופעה ולהשבת הביטחון האישי בהקדם, כמובן עם המשך הליכים בבתי המשפט. לצד זאת יש גם לפעול בתחום הזה בתוך מערכת החינוך בכפר עיסאוויה בפרט ובמגזר הערבי בכלל, אך יש להבין כי זה פתרון ארוך טווח ואת פירותיו, אם בכלל, נוכל לראות רק בעוד שנים.
אם זכויות הנשים היו בראש מעייניהם של הגורמים האמונים, של ארגוני נשים וזכויות אדם ושל פוליטיקאיות שונות, היינו צריכים לראות הפגנה של עשרות אלפים בסמוך למעונות האוניברסיטה, כזו שההפגנה בבית שמש הייתה קטנה לידה. זכויות מגיעות לנשים בכל מקום, גם ברחוב ולא רק בספסלים קדמיים באוטובוס מיוחד, המופעל מכיוון שברחובות הר הצופים והגבעה הצרפתית אין זכויות לנשים.
עמית ברק הוא דובר תנועת "אם תרצו"