שרת המשפטים איילת שקד,
לאחר קריאת מאמרך המלא, אני מודאגת, מאוד מודאגת - מפרשנותך למושג דמוקרטיה ומתכניתך להסיט את המדינה מהמסלול שבו הלכנו משך יותר מ-68 שנים.
לאורך מאמרך את בונה את התזה שלפיה ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות מבטאת את רצון הרוב ולכן יש לאפשר לה לחוקק חוקים, ולא נכון שתהיה לבית המשפט העליון את הסמכות לבטלם. ביקורת שיפוטית, לטעמך, פוגעת בעיקרון הפרדת הרשויות ובסמכות הרשות המחוקקת והמבצעת.
אלא ששכחת לציין דבר אחד: אין למעשה הפרדת רשויות אמיתית בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. את, כיו"ר ועדת שרים לחקיקה, יודעת היטב שהוועדה קובעת לכנסת אלו חוקים יעברו וחברי הקואליציה פועלים כאוטומט על פי הוראות הממשלה.
מכאן שיודעת את היטב כי גזלת הביקורת השיפוטית מבית המשפט תותיר אותנו עם שלטון חסר גבולות של הממשלה ותאפשר לה לחוקק כל חוק, גם כזה הסותר את ערכי היסוד שעליהם מושתתת מדינת ישראל מאז חתימת מגילת העצמאות. את גם יודעת שבמרבית המדינות הדמוקרטיות מתקיימת ביקורת שיפוטית.
גם טענתך כי הממשלה מבטאת את רצון העם לא עומדת תמיד במבחן המציאות, שכן גם ממשלה הנבחרת בבחירות דמוקרטיות עלולה שלא לייצג את בוחריה. קחי למשל את ההסכמים הקואליציוניים, המונעים העברת חוקים שמרבית הציבור מעוניין בהם, כמו ברית הזוגיות, גיור לקולא ותחבורה ציבורית מצומצמת בשבת.
נראה כי חילוקי הדעות בינינו נעוצים בפרשנות למושג דמוקרטיה. בעוד שבעינייך דמוקרטיה היא שלטון הרוב הבא לידי ביטוי בהרכב הממשלה לאחר בחירות, אני סבורה שדמוקרטיה היא שלטון העם, שלטון המכבד ושומר על עקרונות השוויון, זכויות האדם, החירות, והגנה על חופש הביטוי בכלל ובפרט זה של קבוצות מיעוט, קבוצות הזכאיות לחלוק על עמדות פוליטיות השוררות בקרב הרוב ואף לתבוע בדרכים לגיטימיות את שינויין. יפה אמר על כך פרופסור אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון לשעבר: "משטר שבו הרוב שולל מהמיעוט את זכויות היסוד, הוא משטר של שלטון הרוב, אך אינו משטר דמוקרטי".
את מצטטת את תומס ג'פרסון באומרו כי "מקובלות עלינו אמיתות אלה כמוכחות מאליהן, שכל בני האדם נבראו שווים, שהבורא העניק להם זכויות מסוימות שאי אפשר לשלול מהם, וביניהן הזכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר". איך תוכלי לקיים את חזונו של תומס ג'פרסון, שהוא גם הבסיס למגילת העצמאות שלנו, איך תגני על השוויון במדינה שעדיין לא קבעה את עקרון השוויון בחוק? איך תגני על הזכות לחיים ולחירות, לרבות החירות של נשים לשיר בכל מקום, החירות של כל הזוגות להינשא כראות עיניהם, ללא הבדל דת, מגדר ונטייה מינית, החירות של כל אדם לנוע ממקום למקום בשבת, גם אם אינו יכול להרשות לעצמו מכונית פרטית, החירות להמיר את הדת על פי ההלכה הרפורמית, החירות להביא ילדים בפונדקאות גם להומוסקסואלים?
אלו חירויות שבמדינתו של ג'פרסון נחשבות היום כמובנות מאליהן. איך תוכלי לקיים זאת, במדינה שבה הסמכויות נתונות בידי הממשלה בלבד? ממשלה שיכולה לחתום על הסכמים קואליציוניים בניגוד לדעת רוב שבחר בה, ממשלה הקובעת לכנסת אלו חוקים יעברו, מבזה את הפרדת הרשויות, מקעקעת את עצמאות הרשות המחוקקת והופכת אותה לבבואה שלה עצמה. איך תקיימי זאת תוך שאת מונעת מבית המשפט העליון את זכות הביקורת השיפוטית על חוקי הכנסת-ממשלה? איך תגני על זכויות המיעוט אם תעבירי את חוק הלאום שלך המדבר על כך ש"מדינת ישראל היא מדינה יהודית שמתקיים בה משטר דמוקרטי", ולא "מדינה יהודית ודמוקרטית שיש בה שוויון זכויות", כפי שניסח בחוק בני בגין?
אני רוצה להאמין בכוונותייך לקיים כאן, במילותייך, "מדינה יהודית ודמוקרטית שבה כל אחד מהמרכיבים בצמד מקבל את מלוא המשמעויות שלו ואף לא אחד מהמושגים צריך לכוף ראשו בפני משנהו". זהו גם חזוני, אך ממש כמו שני התאומים שרבו בבטנה של רבקה, נראה כי כוונותייך אינן משתלבות עם חזונך.
כשאת מדברת על כך שהכרעת העם בבחירות צריכה להיות המילה האחרונה בשדה הציבורי, על כך שהממשלה היא הדואגת לאינטרס הציבורי שנקבע בבחירות, על כך שאת יודעת בבירור מה העם רוצה - תוך שאת מבקשת להגביל את סמכויות בית המשפט העליון - אני חוששת שהמסילה החדשה שאת רוצה להניח מסיטה אותנו מהדרך הדמוקרטית שסללנו ב-68 השנים של קיומנו ואני מודאגת. מודאגת מאוד.
יעל גרמן היא חברת כנסת מטעם סיעת "יש עתיד"