שמי קרן ואני מנהלת את הוסטל חולון, שהוא הוסטל ותיק שפועל משנת 1995. עמותת "איכות בשיקום", שהקימה ומפעילה את ההוסטל, עושה לילות כימים בשביל לפעול לרווחת כל הקהילה. כן, כי לסייע לאנשים המוחלשים זה בעצם לסייע גם לכל אחד מאיתנו, ששפר עלינו מזלנו.
כמו כל צוות העמותה, קראתי בזעזוע עמוק על מה שעוללת בהוסטל שהוקם בעירך ועל הדעות החשוכות שלך. הסטיגמה החברתית לא זרה לי, אך לשמוע אותה באופן כה בוטה אצל נבחר ציבור, ראש עיר ושר בריאות לשעבר?!
בהוסטל חולון מתגוררים מזה כמעט 19 שנים אנשים המתמודדים עם מחלות "נפש". אלה האנשים הכי גיבורים שאני מכירה. אנשים שנלחמים בכל יום, בכל שעה ובכל דקה עם קשיים שאתה אפילו לא יכול להתחיל לדמיין, קשיים שהביולוגיה והסביבה אחראים עליהם. לך ולי (כנראה) יש מזל שנולדנו עם הגנים ה"נכונים" ואנחנו לא צריכים לקחת כדורים פסיכיאטריים כדי לייצב את המוח שלנו (כדורים שההתמודדות איתם אף היא אינה פשוטה). לך ולי (כנראה, כי איני מכירה אותך, מר אדרי) יש את המזל הגדול לפגוש אירועים טראומטיים מבלי שנפשנו תפצע באופן חמור. אז לך ולי יש יותר כוח חברתי, כי בחברה שלנו, לצערי, מי שמתמודד עם קשיים הוא "פגוע" ו"בעל צרכים מיוחדים". הדרך בה אתה מנצל את הכוח החברתי שלך מחרידה.
האנשים הגיבורים שהצוות שלנו מסייע להם הם אחים, הורים, ילדים, בני דודים, חברים שלך ושלי. הם נמצאים לידינו בכל יום, ועל חלקם הגדול בכלל לא תוכל לזהות מבחוץ את ההתמודדות היומיומית המדהימה. בגלל אנשים כמוך הם נאלצים להסתתר, לחשוש או לחילופין לגייס אומץ רב על מנת להיחשף וליהנות מהמשאבים הקהילתיים הזמינים לכולנו (ולהם במיוחד). בגלל אנשים כמוך תושבי שכונות מזדעקים כשמוקם הוסטל בסביבתם, חוששים מפני "ירידת ערך הדירות". במקום להיות גאים בגיבורים האלה, על שמאבקם עם עצמם, עם התרופות ועם הסביבה הצליח מספיק בשביל להקנות להם קצת יותר איכות חיים.
במקום לתמוך בהוסטלים ובמסגרות השיקום כדי שיגדלו, יפרחו ויוכלו בצורה טובה יותר לתת מענה למאות אלפי תושבי ישראל הזקוקים לסיוע- מאות אלפים שהם קרובי משפחה של אותם תושבים מזדעקים (גם אם הם לא יודעים זאת) בהווה או בעתיד!
מזל שלא כולם מחזיקים בדעות שלך
מר אדרי היקר, בהוסטל אותו אני מנהלת יש דיירים אמיצים. הדיירים שלנו יוצאים לעבוד, ללמוד ולהתנדב בכל יום. הם חוזרים אל הזרועות החמות של הצוות הנפלא שלי, שנמצא בכוננות 24 שעות ועושה לילות כימים מתוך תחושת שליחות. הם לומדים כיצד לתפעל את משק הבית במקביל ללמידה כיצד לנהל את מחלתם, בה הם לא אשמים. הם לומדים כיצד להלחם בסטיגמה שיש להם על עצמם, בגלל אנשים כמוך. ואחרי שנה אינטנסיבית במיוחד (כן, לעיתים לא צריך יותר מזה!) הם יוצאים מההוסטל והופכים לשכנים שלך ושלי בדירות רגילות, מבלי שתדע. הם מנצחים את מלחמתם, שאתה הופך לקשה יותר.
כל זה לא היה יכול להתקיים ללא ראש עיר שמגבה אותנו. לשמחתי הרבה, מר מוטי ששון לא מחזיק בדעות המיושנות שלך. עיריית חולון, בהובלה שלו, מחבקת את הוסטל חולון כבר 19 שנים. הוא מסייע לנו להמשיך לפעול ולהרחיב את השירותים שאנו מעניקים, בכל רחבי העיר. הוא מסייע לנו לגייס מתנדבים למסגרות שלנו וגם למצוא מקומות להתנדבות של הדיירים. בזכות משרד הבריאות שמאמין בנו ובזכותו אנו מצליחים להפעיל הוסטל במודל מיוחד, אינטנסיבי, שמוכיח לך ולשכמותך שהדיירים שלנו הם קודם כל בני אדם.
לסיכום, מר אדרי, אני מזמינה אותך לערוך אצלנו סיור ולראות במו עינייך במה מדובר. אתה יודע מה, אם חולון רחוקה לך-אפילו ביקור בדף הפייסבוק שלנו יעשה את העבודה. ואם אתה עסוק אפילו מכדי לעשות את זה, לפחות אל תוציא את כעסך על הדיירים בהוסטל החדש. בכל מקרה, לא הם אחראים על פתיחת ההוסטל. הפנה את זעמך לאנשים בסדר הגודל שלך- במשרד הבריאות.
אשמח לשמוע ממך, קרן
כותבת המכתב היא עו"ס קרן ניסן-אילסר, מנהלת הוסטל חולון של עמותת "איכות בשיקום"