ב-7 למאי 2012 בשעה 11:30 התכנסה ועדת כספים של כנסת ישראל לטובת אישור העברת הסדרת ההימורים על מרוצי הסוסים בחו"ל. בשעה 12:12 הדיון הסתיים. שלושת-רבעי שעה שבסופה נחרץ גורלם של רבים מאזרחי ישראל ונגזר עליהם להתמודד עם עולם חדש, ללא התמכרות וללא בזבוז המשכורת החודשית עליה עמלו כל כך קשה על הבטחות שווא.
וכך פתח יו"ר ועדת הכספים משה גפני את הדיון: "... אנחנו מרגישים את זה בהכנסות של הספורט והטוטו. אישית, אני בעד כל דבר שיכניס כסף טוב למדינת ישראל ולספורט טוטו". שרת התרבות והספורט דאז, לימור לבנת, אמרה בדיון: "המקור העיקרי למימון הספורט בישראל, הן זה האתגרי והן זה הקהילתי, מגיע מהימורים. זאת למעט שיעור נמוך של מימון ממשלתי. מרבית מתקני הספורט בישראל ממומנים מכספי ההימורים ועל כן יש לאפשר למועצה להימורים בספורט להרחיב את מספר והיקף מוצריה".
אתם מבינים? מדינת ישראל, הריבון, התמכרה להימורים, וכמו כל מתמכר טוב, עוד הצדיקה את ההתמכרות בטיעונים 'רציונליים'.
עם טענות וציפיות ל"ספורט ישראלי חדש" "שיביא כסף טוב למדינת ישראל", החליטו להטיל את המס הכבד ביותר על החלשים. למרוצי הסוסים אין קשר לספורט ולתרבות הפנאי הישראלית. הדיון הערכי על טובת הציבור כולו ולא כניעה לגורמי אינטרס, נעלם כלא היה.
למרות המחקרים שמוכיחים מעל לכל ספק כי ישנם מוצרים שגורמים לנזקים ומעודדים התמכרות (בעיקר הימורים חוזרים בתדירות גבוהה ושפוטנציאל הרווח בהם משמעותי, אז המהמר מפסיד ומהמר שוב כדי לכסות את ההפסד וכך הולך ונופל לבור עמוק יותר ויותר), עדיין החליטו אי שם לפני כחמש שנים, בדיון של פחות משעה, לטמון את הראש בחול ולתת לגופי ההימורים להתפתח לממדים שאף נציג ציבור לא העז להתעמת איתם. מבקר המדינה התריע, אבל הכנסת והממשלה החליטו לשתוק.
שר האוצר משה כחלון החליט לשנות את המדיניות. הוא הורה על הקמת צוות מקצועי בראשות מנכ"ל משרד האוצר שיבחן את הנושא תוך אימוץ של המלצות צוות של משרד המשפטים, שהתריעו גם הם שיש הבדל מהותי בין הנאה שבמשחק לבין עידוד ופיתוח משחקים ממכרים.
גופי ההימורים החוקיים בישראל מודעים להבדל בין השניים, ובכל זאת בחרו פעם אחר פעם לפתח משחקים נוספים, להשקיע יותר בפרסום מסיבי שמשווק לנו את הפנטזיה שכולנו כמהים לה, לחדור למוסדות תרבות וחינוך ולתמרץ את הזכיינים בתחנות ההימורים למכור יותר כי כך ירוויחו יותר. האיזון הופר. אין גוף, עמותה או פוליטיקאי שהביע עניין לעצור את הרכבת הדוהרת.
עד היום. השר כחלון זיהה שהאיזון הזה הופר, שהאזרח הפשוט משלם את המחיר. אז ב'כולנו' החלטנו לצאת לדרך.
כמי שהוביל לקו הגמר את הרפורמה לייעול שוק ההימורים של שר האוצר, במשך עשרות שעות של דיונים מעמיקים בנושא, הרגשתי על בשרי, ולא בפעם הראשונה, את הלחץ של קבוצות האינטרס. שולחן הוועדה וגם הכיסאות ביציע היו מלאים בנוכחות של נציגי מפעל הפיס, הלוטו והטוטו, לוביסטים, עורכי דין, זכיינים ויועצים שבישרו לנו שמדובר בטעות נוראית. אמרו שהספורט ייפגע, שהפרנסה של הזכיינים תיפגע, והכי חשוב – שמדינת ישראל לא תוכל להסתדר בלעדיהם. כי הם, הם ולא שום דבר אחר, אחראים על פיתוחה של המדינה.
זכורה לי במיוחד הערתו של מנכ"ל האוצר שי באב"ד: "למדינת ישראל מותר לשנות מדיניות". וזה נכון. במאי 2012 טען ח"כ יעקב אדרי בוועדה: "ככלל, אני מתנגד להימורים, וזה באופן טבעי. אבל המציאות קשה. מה לעשות? יש הימורים ומהמרים במיליארדים. מי שרוצה לטמון את ראשו בחול ממילא עושה את זה...".
מה לעשות? להיות יצירתי ולשנות. לאסור על הפעלת משחקים ממכרים, הפחתת עלויות הפרסום והשיווק להימורים, מיתון העמלות לזכיינים, הגבלת גודל השוק, הגבלת הפרסום, מניעת הלבנת הון, התמודדות וסיוע למכורים, מימון הגברת האכיפה, קביעת כללים לעניין פרסומות לקטינים ועוד. וזה בדיוק מה שעשינו.
רועי פולקמן הוא חבר כנסת ויושב ראש סיעת "כולנו"