מר גדעון סער היקר,
אפתח ואומר: אינני אדם פוליטי, פוליטיקה רחוקה ממני כרחוק מזרח ממערב. אני מעריכה אנשים שבחרו לעסוק בשליחות ציבורית. אך למרות כל זאת, מצאתי את עצמי עומדת משתאה, כמו הורים רבים, ובעיקר אמהות רבות, לנוכח ההחלטה המוזרה לקצר את חופשת הקיץ ובמקומה להעניש את ההורים בימי חופש נוספים בין יום כיפור לסוכות, בחנוכה ובפסח.
אנו כהורים מתכננים את חופשות הקיץ שלנו חודשים מראש, כאשר הדאגה הגדולה ביותר היא לשבועיים האחרונים של אוגוסט שבהם אין קייטנות. אני ועוד רבים שכמותי הזמנו מקומות לחופשה, בארץ ובחו"ל, והזזה או שינוי כרגע הם כמעט בלתי אפשריים, וגם אם כן - יעלו כסף רב. לא יתכן כי החלטות שכאלה, שיש להן השלכות מרחיקות לכת, יונחתו עלינו כרעם ביום בהיר, ללא כל התחשבות בהורים, ולצורך עשיית רווחים פוליטיים כאלה ואחרים, ו/או כדי לרצות ראשי ארגונים שונים.
אנחנו לוקחים את המורים על הגב שלנו
אני אמא לשלושה ילדים, עצמאית ומעסיקה בעצמי אמהות רבות. המצב הוא בלתי נסבל, בלשון המעטה. אני מניחה כי ידוע לאדוני כי שבוע העבודה הרשמי במשק הוא בן 42.5 שעות עבודה. ימי החופש המקובלים בשוק הפרטי הם כ-14 ימי חופש, ואלה עולים עם השנים. לא יתכן כי תהיה במשק קבוצה לא גדולה של עובדים שתזכה לכ-90 ימי חופש בשנה, לא תעבוד 42.5 שעות עבודה, ותסובב על האצבע מיליוני הורים, כאילו היו כדור משחק.
החופש הגדול הוא גדול מדי, שאר החופשות גם הן ארוכות בצורה לא פרופורציונאלית. לא יתכן כי על גבי, ועל גב הורים רבים אחרים, נישא את המורים, נדאג כי אלה ייהנו מחופשות ארוכות ומתנאי העסקה מועדפים ביחס לכל עובד אחר במשק הישראלי.
כיצד אתה, כנציג הממשלה בישראל וכאיש ציבור, המעוניין בשילוב אמהות בכוח העבודה במשק, יכול להעלות על דעתו מצב שבו ילדים יהיו בחופשה כ-90 יום בשנה? מי אמור להיות איתם בכל אותם הימים, בהם חברי ארגון המורים והסתדרות המורים נופשים להם בחוף הים, נחים בבתיהם או מסתובבים עם ילדיהם? במקום לדאוג שהורים יוכלו לבלות זמן איכות עם ילדיהם, אורך החופשות מייצר מצב בו אין להורים אפשרות להיות בחופשה ביחד עם ילדיהם, שכן הצורך לדאוג לסידור לילדים לכל כך הרבה ימים מצריך בכל פעם את אחד ההורים להימצא בבית. ומה יעשו אמהות חד הוריות?
די לפחדנות!
הגיע הזמן לעשות שינוי! מורה שלא רוצה לעבוד משרה מלאה כמו כל עובד אחר במשק הישראלי מוזמן למצוא מקום עבודה אחר. במקום אותם אנשים, נדאג לגייס לתוך המערכת מורים אמיתיים, שיחנכו את ילדינו כמו שהיינו רוצים, שיעניקו להם את הרמה הלימודית ואת הערכים להם אנחנו שואפים בחברה מתוקנת.
במקום לדאוג ללטף את ראשי ועדי העובדים של ארגוני המורים השונים, דאג ללטף את ההורים, כי הם אלה שמובילים את הכלכלה בישראל. בנקודה כל כך עדינה וכל כך קריטית, גם להורים העובדים וגם לילדינו שפוקדים את ספסל הלימודים הזה, אין מקום להתנהל מתוך פחד, אלא מתוך מנהיגות. יהיו שביתות, יהיה בלגן, אבל לא יתכן שמדינה שלמה תתנהל בצל החשש ממנהיגי ארגוני המורים. ברור לי כי ברצונך להוביל שינוי, ואם כך הוא הדבר, עשה את הדבר הנכון, פעל כמנהיג, כמישהו שייזכר כמוביל מהפך במערכת החינוך, ולא כמו עוד אחד משרי החינוך שיתאדו אל תהום הנשייה מיד לאחר תום כהונתם.
יש לדאוג למורים לשכר הוגן וראוי, הרבה יותר מזה שהם מרוויחים היום, על כך אין חולק. אבל בתמורה לכך, הם צריכים לעבוד שעות עבודה מלאות ולקבל ימי חופש רגילים, כמו כל עובד אחר במשק הישראלי. אף אחד לא מבקש מהם לעבוד בבית, את כל העבודה הם יוכלו להשלים במסגרת בית הספר. הם ייאלצו לוותר על ימי החופשה המופרכים הללו, וכך יוותר להם זמן ללמד את ילדינו, להעשיר אותם בצורה פרטנית, ללמד אותם קצת מעבר, ערכים לחיים, חברות, אכפתיות והדדיות. ואנו ההורים נקבל זמן לעבוד, לדאוג לרווחת הילדים שלנו ולהוות מנוע צמיחה למשק הישראלי.
גם אתם חושבים שקיצור החופש עוזר למורים אף פוגע בהורים? בואו לכתוב את דעתכם בפייסבוק