נראה את שרי אריסון מתחילה מאפס

אם ברצוננו לשנות את העולם עלינו להבין שהעולם כבר שונה, שהעולם עוד ישתנה ושהעולם הזה מאוד, מאוד משונה. הבה נתבונן, אם כן, בעולמנו המשונה. בשבוע שעבר הפסיד מיקי אריסון 776 מיליון דולר ביום אחד. איך מפסידים 776 מיליון דולר ביום? לא בפלאפל רצון. הקוסטה קונקורדיה עלתה על שרטון לחופי איטליה ובוול סטריט צללו מניות חברת הספנות קרניבל קרוז ב-23%. מיקי אריסון, מבעלי החברה, נותר עם הון אישי של 5.4 מיליארד דולר בלבד. איך מרוויחים 5.4 מיליארד דולר? שוב, לא בפלאפל רצון.

הדרך הטובה ביותר להרוויח 5.4 מיליארד דולר היא לרשת 5.4 מיליארד דולר. נכון, תמיד יש איזה תד אריסון שמרוויח את מיליארדיו במו ידיו, בכושר המצאתו ובשועליותו העסקית, אבל על כל תד אריסון אחד יש לפחות שני ג'וניור אריסונים, שכל תושייתם מסתכמת בכך שהם נולדו לזרע הנכון. הגנים עוברים בתורשה, ההון עובר בירושה: מיקי ירש את קרניבל קרוז ושרי ירשה את בנק הפועלים. היא ירשה בנק! לרשת בנק אולי נראה לנו כמו מעשה טבעי, אולי אפילו צודק. אבל הוא לא זה ולא זה.

רוברט היילברונר, שספרו "הפילוסופים הארציים" תורגם לאחרונה לעברית, מספר על משפחת פוּגֶר – האריסונים של המאה ה-16. "בשיאם היו לפוּגֶרים מכרות זהב וכסף, זיכיונות סחר, ואפילו זכות לטבוע מטבעות כסף משלהם; האשראי שלהם היה גבוה הרבה יותר מעושרם של המלכים והקיסרים שאת מלחמותיהם (ואת הוצאות חצרותיהם) הם מימנו. אך כשאנטון פוּגֶר השָׂב מת, סירב הבכור שבאחייניו, הנס יעקב, להשתלט על אימפריית הבנקאות, בטענה כי הוא טרוד ראשו ורובו בעסקי העיר ובענייניו הפרטיים; אחיו של הנס יעקב, גיאורג, אמר כי הוא מעדיף לחיות בשלווה; וגם האחיין השלישי, כריסטופר, היה חסר עניין כמוהם. מסתבר כי איש מיורשיה הפוטנציאליים של ממלכת העושר לא סבר כי היא שווה את כל הטרחה".

לקחת משכנתא בשביל לקנות קוטג'

כן, לא זאת בלבד שצבירת הון אינה "מטבע האדם", אפילו ירושת הון היא לא מטבע האדם. ירושת הון לא יכולה להיות מטבע האדם שכן ההון, כפי שהוא מוכר לנו היום, הוא עניין חדש יחסית, בן שתי מאות וחצי. עד המהפכה התעשייתית המיוחסים לא ירשו הון, הם ירשו שלטון. עבור אבותינו, היה זה טבעי לגמרי שלואי ה-14 ימלוך בצרפת בתוקף היותו בן ללואי ה-13. עבורנו, זה בלתי טבעי לגמרי שבשאר אסד מולך בסוריה בתוקף היותו הבן של חאפז.

אבותינו הפכו את העולם כדי לא לאפשר עוד לרשת את השלטון, רק להרוויחו ביושר. כעת מוטל עלינו להשלים את אותה מהפכה ולהחיל את אותו היגיון גם על ירושת ההון. אנחנו, מיליוני אזרחים בעשרות מדינות, יצאנו בשנה שעברה לרחובות במחאה על שורה ארוכה של עוולות כגון יוקר המחייה, ריכוזיות המשק, הפרטת שירותי המדינה וההתקרבות ביחסי ההון-שלטון על חשבון ההתרחקות ביחסי ההמון-שלטון.

אבל כל אלה אינם אלא תסמינים. מה שמחולל את יוקר המחייה, את התרכזות המשק, את הפרטת המדינה ואת קניית הממשל בכסף היא העבודה הפשוטה, החותכת, שההון הולך ומתקדד על מספר מצטמצם והולך של סלילי די.אן.איי. ב-2011 החזיקו 0.9% מבני האדם ב-39% מסך כל הכסף והרכוש עלי אדמות. מה הפלא, אם כן, שממשלות העולם משרתות יותר ויותר את האינטרסים של האחוזון העליון או שמחירי המוצרים אינם סבירים ביחס למשכורת הממוצעת במשק?

אם הדור שלנו לא יבטל את המנהג הברברי של ירושת הכסף, ומאותן סיבות שבגינן ביטלו הדורות הקודמים את המנהג הברברי של ירושת הכתר, 1% מהאנושות עוד תירש 99% מכל טוב העולם. רוב הסיכויים שנכדינו לעולם לא ינהלו את קרניבל קרוז או ישלטו בבנק הפועלים. רוב הסיכויים שנכדינו יאלצו לקחת מבנק הפועלים משכנתא רק כדי לקנות גביע קוטג'. התחרות החופשית היא לא תחרותית ולא חופשית כל עוד חלקנו נולדים בקו הזינוק וחלקנו הרבה אחרי קו הגמר. עד מתי נסכים לרוץ?

>> רותי סיני: "שלי יחימוביץ', תילחמי בעוני ולא בעניים"
>> "מעוז דגני: יאיר לפיד - באנג וגמרנו?"