ב-8 במרץ 2016 השתתף טיילור פורס, אמריקני בן 28, בסיור חינוכי כחלק מלימודיו בישראל. במהלך ביקורו של טיילור בנמל יפו רצח אותו פלסטיני בן 22 בדקירות סכין על רקע לאומני. טיילור היה אזרח אמריקאי. הוא זכה למדליית ה"Eagle Scout" של הצופים האמריקאים (הדרגה הגבוהה ביותר), בוגר האקדמיה הצבאית של ארצות הברית ווסט פוינט. במסגרת שירותו הצבאי לחם טיילור בעיראק ובאפגניסטאן. טיילור ייצג את מלח הארץ האמריקאי והיה כל מה שהורים יכולים לבקש שיהיו ילדיהם.

אביו של טיילור, סטיוארט, אמר מיד לאחר רצח בנו: "כל האבות וכל האימהות גאים בילדיהם. טיילור עשה הכל כפי שצריך, אבל הוא היה כה צנוע לגבי הישגיו". מר וגברת פורס איבדו את בנם-אהובם בפיגוע הטרור הזה, ובעוד שמשפחת פורס נותרה כאובה עם התמונות והזיכרונות, זכתה משפחת המחבל בתגמול כספי משתלם ביותר.

הרשות הפלסטינית, תחת הנהגת נשיאה מחמוד עבאס, מעניקה גמול כספי בעבור פעולות טרור. ככל שיותר אנשים נרצחו בפיגוע, כך הגמול הכספי בעבור פעולת הטרור עולה. משפחות של מחבלים מקבלות תגמול חודשי שהינו גבוה פי שלושה מהמשכורת השנתית בשטחי הרשות. הם מקבלים שכר לימוד וביטוח בריאות בחינם, תקציב בגדים ומלגה חודשית נוספת.

בשנת 2016 הועברו 660 מיליון שקלים למשפחות של טרוריסטים, ו-488 מיליון שקלים הועברו למחבלים כלואים. תקציב זה הינו גבוה יותר מהתקציב השנתי שהוקצב לתמיכה ועידוד טרור באותה שנה - 250 מיליון דולרים. כל אלו הינם התקציבים בשנת 2016 בלבד.

המדיניות הפלסטינית מעודדת ומתגמלת טרור. תגמול כספי למחבלים ומשפחותיהם מעניק להם הזדמנות לשפר את מצבם הכלכלי באמצעות רצח, וככל שהם רוצחים יותר אנשים, הם מתוגמלים בשכר גבוה יותר. זה מעניק תמריץ לא רק לבצע תקיפה, אלא גם לנסות להביא לתוצאות החמורות והמזיקות ביותר.

בעיה זו איחדה אותנו, חברים בגופים המחוקקים בארה"ב ובישראל, לאור מציאות זו שמשפיעה על שתי המדינות. בעיה זו חשובה למדינת ישראל משום שהתגמול הפלסטיני מוביל להתקפות טרור בלתי פוסקות על האוכלוסיה הישראלית. היא חשובה לארצות הברית לא רק משום שאמריקאים וישראלים חפים מפשע נרצחים, אלא משום שבעשור האחרון ממשלת ארצות הברית שלחה יותר מארבעה מיליארד דולר בכספי סיוע חוץ לרשות הפלסטינית. סיוע חוץ זה נועד להבטיח יציבות באזור, לבנות תשתית עבור העם הפלסטיני. זה בלתי מקובל ובלתי נתפס שכספי משלם המס האמריקאי מנותבים על מנת לתמרץ ולתגמל טרור.

שנינו, בעזרת תמיכה רחבה מעמיתינו, החלטנו לנקוט בפעולה.

בארצות הברית, הפעולה שאנו נוקטים הינה דרך חוק "טיילור פורס", אשר תעצור סיוע כלכלי לרשות הפלסטינית עד אשר מזכירת המדינה תאשר שהרשות הפלסטינית עומדת בשלושה סטנדרטים. ראשית, הרשות צריכה לנקוט בצעדים מהימנים על מנת לעצור את פעולות הטרור כנגד אזרחים אמריקאים וישראלים, אשר מתבצעות על ידי יחידים אשר נתונים תחת סמכותה השיפוטית. שנית, על הרשות הפלסטינית לגנות באופן פומבי מעשי אלימות, ולנקוט בצעדים ופעולות אשר יחקרו מעשים שכאלו, ואשר יביאו את העבריינים לדין. שלישית, על הרשות הפלסטינית להפסיק לתגמל פעולות טרור, לרבות התגמולים אשר מוענקים לבני המשפחה של מבצעי הפיגוע.

בכנסת ישראל כבר עבר החוק את שלב הקריאה הטרומית בתהליך החקיקה, לפיו יש להטיל ניכוי של דולר לדולר בהכנסות ממיסים שישראל מעבירה לרשות הפלסטינית, בהתאם לסכום אשר מוקצה לתשלום למחבלים. ישראל אוספת כספים אלו בהתאם להסכמים קודמים, אך הסכמי אוסלו אוסרים באופן ספציפי על הפלסטינים לתמוך ולעודד את פעולות הטרור. הכספים אשר אמורים להיות מועברים לרשות הפלסטינית יוחזרו להם מיד כאשר הם יעצרו את תמיכתם בטרור. מן הצד השני, ובניגוד לאותם הכספים, חיי האדם שאבדו לעולם לא יוחזרו.

יש הטוענים כי החקיקה האמריקאית והישראלית עלולה לערער את היציבות בשטחי הרשות הפלסטינית, אך אין דבר אשר יותר מערער יציבות מאשר התקפות טרור. הסרת התמריצים אשר מעודדים ביצוע של מתקפות הטרור היא צעד אחד קדימה לכיוון שלום ויציבות. מעל לכל, הסיבה אשר מנחה את שתי המדינות להעביר את הצעות חוק אלו, הינה העבודה שהערך המוסרי הבסיסי ביותר שלנו, אזרחי ישראל ואזרחי ארצות הברית, הוא קדושת חיי האדם.

בעוד שהצעות חוק אלו מקרבות בנינו כמחוקקים בישראל ובארצות הברית, העולם החופשי כולו צריך להתאחד על מנת לתמוך בהעברת חוקים אלו. אל לנו לשכוח שמלחמה בטרור אינה מוגבלת בגבולות ישראל וארצות הברית. כל העולם כולו צריך להפגין סובלנות אפסית לטרור, ועכשיו זה הזמן להפוך את המילים למעשים.

דאג למבורן (חבר הקונגרס האמריקאי) (צילום: יחסי ציבור)
דאג למבורן (חבר הקונגרס האמריקאי) | צילום: יחסי ציבור

אין תמונה

מר דאג למבורן הוא חבר הקונגרס האמריקאי ויוזם חוק "טיילור פורס". חבר הכנסת אלוף (במיל.) אלעזר שטרן הוא חבר סיעת יש עתיד בכנסת ויוזם חוק קיזוז משכורות מחבלים. המאמר פורסם לראשונה ב-2.8.17 ב"וושינגטון פוסט"