בימים האחרונים סוערת הקהילה הגאה סביב הפלתן של שש הצעות חוק פרו-להט"ביות על ידי ממשלת הליכוד, פחות מ-24 שעות לאחר שצוין בכנסת לראשונה יום זכויות הלהט"ב. בהקשר זה בלטה היעדרותו של הח"כ הטרי אמיר אוחנה, ההומו המוצהר הראשון שנבחר לכנסת מטעם מפלגת הליכוד, שברח מהמליאה שניות ספורות לפני שעלה חוק של ח"כ רויטל סוויד (העבודה) להכרה בהורים מאותו המין כהורים שכולים. רבים בקהילה הגאה הביעו אכזבה מחבר הכנסת אוחנה, שרכב על זהותו ההומואית כל הדרך אל הכנסת, אך מנגד גברו הקולות שיצאו להגנתו. ביניהם בלט כתמיד קולו של גל אוחובסקי (שבעבר אף הצהיר כי תרם כסף לקמפיין הפריימריז של אוחנה). על פי אוחובסקי (בטור "לא אוחנה, נתניהו אשם"), על אוחנה כלל לא מוטלת אחריות על החלטותיו כחבר כנסת, והוא פשוט ממלא בתום לב אחר הוראות הקואליציה שבה הוא חבר. את האש מציע אוחובסקי להפנות לראש הממשלה בנימין נתניהו, שרק לפני יומיים הכריז מעל במת המליאה כי "כל אדם נברא בצלם" ורק לפני כחודש, בנאום ההשבעה של אוחנה, חיבק את חבר הכנסת הטרי.
גישתו של אוחובסקי אינה נכונה באופן מהותי ועקרוני. ראשית, אוחנה ברח. ההנחה כי חבר כנסת, כל חבר כנסת, אינו נושא באחריות על מעשיו במידה והוא שייך למחנה פרלמנטרי זה או אחר, היא נטולת כל בסיס ואחיזה במציאות הנוכחית. ממשלת הליכוד נשענת על קואליציה צרה ביותר של 61 ח"כים - רוב זעום המקנה לכל ח"כ כוח חסר תקדים להשפיע על עמדת הקואליציה. כבר ראינו בעבר את יקיר הקהילה בצלאל סמוטריץ' מנצל את כוחו זה על מנת להגן על האינטרסים של ציבור המתנחלים הקיצוני שאותו הוא מייצג, תוך שהוא פורם לאיטו כל מחויבות ממשלתית לעקרון שלטון החוק. אם אוחנה באמת היה מעוניין לקדם מי מהצעות החוק, הרי שהיו לו הכוח והאמצעים לעשות את זה. הרבה יותר קל לברוח מהמליאה מאשר לעמוד על שלך ולהילחם על מה שאתה מאמין בו, עבור קהל בוחריך.
בנוסף, הטענה כי אוחנה ניצב חסר אונים אל מול קואליציה בלתי אפשרית עבור הקהילה הגאה, היא-היא שורש הבעיה. הרי אוחנה הוא זה שהתעקש לאורך שנים שאין סתירה בין להיות הומו וימני. אדרבא, הוא אפילו הלין על הדיכוי וההתנשאות של השמאל כלפי הלהט"ב הימניים. הוא שכנע חברות וחברים מהקהילה הגאה לתת בו את אמונם. אך בשעה שהיה צריך לספק את הסחורה, שוב נוכחנו שהימין לא מתקיים בכפיפה אחת עם זכויות להט"ב בפרט וזכויות אדם בכלל. נוכחנו, שוב, שעל אף שנוח לצבוע את הכנסת בצבעי הגאווה בשביל לספק לממשלת החושך השמרנית הזו מראית עין ליברלית, הקהילה הגאה יכולה לשכוח מהשוויון המוענק לאחינו ואחיותינו במספר הולך ועולה ברחבי העולם כל עוד הליכוד בשלטון. צודק אוחובסקי באומרו שממשלת הליכוד היא מקור הבעיה – אבל מי משמש כתעודת ההכשר של אותה ממשלה?
אוחובסקי מבקר את ה"דווקאיות" של האופוזיציה שהעלתה את הצעות החוק. למרבה האירוניה, מסתבר שעל פי אוחובסקי העלאת הצעות חוק למען הקהילה היא לא בסדר, אך בגידה באמון הבוחרים שלך זה בסדר. את הטענות האלה שמענו גם במהלך הכנסת ה-19, וגם אז נאמר לנו שאם רק ניתן לממשלה לעשות את עבודתה בשקט נקבל את זכויותינו. חוק אחד בלבד למען הקהילה עבר במהלך הכנסת ה-19 - התיקון לחוק זכויות התלמיד - וזהו חוק שיזם ח"כ דב חנין מהאופוזיציה.
ועכשיו, כמעט שנה עם הכנסת ה-20 – ואין חדש תחת השמש. הממשלה הבהירה לקהילה הגאה שאין בכוונתה לקדם חוקים שיקדמו שוויון. תפקידה של האופוזיציה הוא בראש ובראשונה לאתגר את הממשלה, לחייב אותה לפעול, ולבקר אותה במידה והיא לא עושה זאת. אופוזיציה שיושבת בשקט היא אופוזיציה לא מתפקדת. אדרבא – הציבור הלהט"בי ירוויח הרבה יותר ממציאות שבה ההבטחות הניתנות לו עומדות למבחן תמידי בכל ימות השנה, ולא רק במהלך בחירות. במובן זה ממלאת מפלגת העבודה כמובילת האופוזיציה את חובתה כלפי הקהילה יותר מכל מפלגה אחרת.
בעוד הדמוקרטיה, שלטון החוק, והמרחב הליברלי הישראלי נמצאים במגננה ותחת איום תמידי, אנחנו במפלגת העבודה נמשיך להילחם על זכויות הקהילה מול ממשלת הליכוד השמרנית והחשוכה ונמשיך להציג שוב ושוב לציבור את פניה האמיתיות של מפלגת הליכוד שאמיר אוחנה כה רוצה להסתיר. זוהי חובתנו.
הכותב הוא פעיל בחוג הגאה של מפלגת העבודה