גם אני נחשפתי השבוע לסערת המודעה של אוטובוסי דן: שלט המפרסם את העלון "דבר מלכות" לצד תמונה של הרבי מלובביץ', ובו נכתב כי "נסיעת האישה צריכה להיות באישור בעלה". כביכול – גישה פטרונית כלפי נשים, ועוד בשם הרבי.
יותר מכל, זה כאב לי. כי אם יש זרם אחד ביהדות החרדית שבו האישה היא לא רק שוות-מעמד לגבר באופן טוטאלי, אלא אפילו מעבר לכך - זה חב"ד. ואם יש רב אחד, היחיד והבודד במעמדו, שהקדיש חלק ניכר מזמנו כדי לשוחח עם נשים, לדבר עם נשים, לפתח זהות נשית יהודית ולהעצים נשים - זה הרבי מלובביץ'.
דוגמאות לכך יש למכביר: בכתביו של הרבי, בהתוועדויות שקיים לנשים בלבד, בקבלת הפנים שערך על בסיס קבוע לנשים (אפילו למלכת היופי של ישראל), בזהות הנשית עם הארומה היהודית שכל כך ביקש ועודד לפתח. גם בשליחוּת חב"ד, שבה הנשים עובדות לצד בעליהן השליחים. פעם בשנה גם מתקיים כינוס שליחוֹת, בדיוק כמו כינוס השליחים הידוע.
והכול התחיל ממנו, מהרבי. לאורך כל שנות הנהגתו קרא לנשים לעבור להובלה נשית ולאקטיביזם. הוא שאף להפוך את האישה היהודייה לכוח משמעותי בחברה - אמנם בעיקר בתוך המגדר הנשי, אך לא רק. הרבי גם קרא לנשים למַצות את תכונותיהן הייחודיות במקום לאמץ את המודל הגברי, כאילו הוא המודל האחד והבלעדי שהופך אותך לאדם בעל ערך.
כנראה לא מספיק אנשים יודעים זאת, אבל אישה חסידת חב"ד - ובמיוחד שליחות החסידות - היא סמל ודוגמה לשילוב שבין מסורת בת אלפי שנים לריאליזם עדכני. בין היכולת לגדל משפחה ברוכת ילדים, להעניק ערכים ולהקפיד על ספרי הלכה ומנהג עתיקים, לבין המיומנות לנהל אורח חיים מערבי, עצמאי ובלתי תלוי שאינו שונה בדברים רבים מאישה ניו יורקית, תל אביבית או לונדונית - והכל עם המוצר הכי קשה להשגה בשוק העולמי: שלווה. באלאנס. די להסתכל על הוועידה השנתית שלהן כדי לראות שמתמהיל שכזה יוצא גירל פאואר כשר למהדרין.
והנה פתאום מודעה שכזו. ובישראל של ימינו, זו שבה לא צריכים לבדוק וגם לא לאמת שום דבר לפני שיוצאים בהכרזות חוצבות להבות ובציוצים מבטיחי נקם, זו שבה ח"כיות ממרצ או שדרנים בגל"צ אפילו לא מעוניינים לשמוע את העובדות האמיתיות, לא צריך יותר מכך כדי להצית מדורה.
וכך, בן רגע, הרבי היקר שלי, שלא הלך לישון לפני שהיה בטוח כי ילדה קטנה שכתבה לו את אשר על ליבה תקבל מענה אישי ומהיר, עובר מטמורפוזה מהירה ומצטייר כמישהו שלא מסוגל בכלל לחשוב או להכיל את מי ששונה ממנו, אפילו במינו.
המודעה עצמה היא יוזמה פרטית של חסיד חב"ד יקר שמפרסם קטעים מתוך כתביו של הרבי כמו שהם - ללא עריכה, ללא הנגשה, ללא קונטקסט. לעיתים סתם מדובר בדברים שלחילוניים שבינינו לא ממש ברורים ואולי נשמעים כמו ג'יבריש, ולפעמים – כמו במקרה דנן – מדובר במשהו שמצטייר כמקומם ומכעיס.
אבל מה באמת הסיפור שעומד מאחורי הכתוב במודעה? מדובר באישה שביקשה לנסוע לארה"ב וביקשה את ברכת הרבי. הרבי התנה זאת בדבר אחד: בהסכמת בעלה, כדי לשמור על זוגיות בריאה. זו אולי התשובה הכי הגיונית, זוגית, רגישה, מתחשבת ומכילה שיכולה להיות.
באותה מידה, יש לפחות עשרות מקרים מתועדים של מקרים הפוכים: של הגבר שרצה לנסוע למקום כלשהו, לעיתים אפילו לצרכים רוחניים, ותשובתו של הרבי הייתה תמיד חדה כתער: רק, ואך ורק, בהסכמת האישה! באישורה. על דעתה. ורצוי גם עם חיוך שילווה את הגבר לכל אורך הנסיעה, כמו זה שאני מקפיד לקבל מרעייתי לפני נסיעה, ולתת לה כשהיא נוסעת. לאיפה שהיא רוצה.
הרב מוני אנדר הוא מנהל אגף דוברות חב"ד של צעירי חב"ד