הוא היה קצר ותכליתי: "אני רוצה שתעבוד במעריב. קראתי כתבות שלך ב-YNET, אתה מתאים לצוות החדש שאני בונה בעיתון בוא לתל אביב ונסגור עניינים". משהו בקול, ברוך, בחום האבהי והלבבי קנה אותי. נסעתי לתל אביב, מתוך סקרנות , נפגשנו כמה פעמים במשרדו, כל פגישה ארכה כשלוש שעות, לפעמים דיברנו על ענייני דיומא, היסטוריה (מהפכה צרפתית), פילוסופיה ותיאטרון. שיחות מרתקות שאחריהן התמכרתי לאיש, סגרנו את החוזה בלחיצת יד, בלי פרטים, בלי גובה המשכורת, סמכתי עליו בעיניים עצומות שלא יקפח אותי. עד כדי כך. לא טעיתי.
האמון שלי בו היה עיוור. אחת לשבוע ולעתים יותר נהגנו לדבר בטלפון על כתבות תחקיר ואייטמים שלא נכנסו לעיתון משיקולים כאלה ואחרים (הוא לא היסס להטיח ביקורת קשה כלפי עורכים בכירים שזלזלו בידיעות בלעדיות מהפריפריה ובתחקירים שנגנזו מבלי שקראו אותם והבינו את המשמעויות). לעיתים, נפגשנו אצלו במשרד ודיברנו על הכול פרט לעבודה. כל שיחה איתו הייתה עבורי בונוס, כלים שאתה לוקח לכל החיים ומלווים אותך בכל מקום.
כשהייתי זקוק לעצה ממנו על המשך דרכי בעולם התקשורת, הוא התקשר במיוחד מארצות הברית ונתן שלל עצות וטיפים כיצד להתגבר על הגלים הגבוהים שאיימו לשטוף אותי אליהם ולהגיע לחוף מבטחים.
עבד על ספר חדש
עבורי אמנון היה יותר מסתם עורך ראשי, הוא היה אבא, אבא רוחני, למרות שהייתי כתב פריפריה שרחוק ממרכז העניינים (תל אביב) הוא תמיד התקשר אליי כשהיה מגיע לנגב ומציע לשבת בבית קפה או מסעדה. מכל שיחה איתו יצאתי נפעם והחכמתי. כל כך הרבה חוכמת חיים היתה לאמנון, אדם כן, אמיתי שלא דופק חשבון לאף אחד גם אם יחטוף אש מכל הכיוונים. כזה היה אמנון.
מעטים אם בכלל יודעים איך לא פעם הגיע לבית המשפט המחוזי או השלום בבאר שבע ככה בשיא העבודה, כדי לתת עדות אופי לחבר טוב שמעד, בכדי לחלץ אותו מישיבה בכלא, או כמה סייע לאנשים נזקקים שנקלעו לקשיים והיו זקוקים לידו המושטת.
לפני כמה שבועות התקשרתי אליו כדי להכין אייטם ל-mako על חבריו הקרובים אריה דרעי ויאיר לפיד. הוא, כהרגלו, היה ידידותי, קשוב, דיברנו על חומי שליט, פולישוק, קצת על דן מרגלית, אולמרט ועל חברו הטוב טומי לפיד ז"ל וקינחנו ברבנים. בין השורות , הוא השחיל לי שהוא עובד על ספר חדש, רומן שנוגע לחצרות רבנים, באבאות, משהו כזה.
אני שמח שהכרתי אותך אמנון, היית האבא השני שלי שאיבדתי בשנה האחרונה, תמיד אזכור את החיוך, החיבוק, הלב הגדול שיכול להכיל בתוך אוקיינוסים רבים של אנושיות. אמנון אתה תחסר לי מאוד, הכאב רק ילך ויתעצם עם השנים אבל חבל שלא הספקתי להודות לך על מה שנתתי לי, להיפרד ממך. לפחות זכיתי להכיר אותך וזו היתה זכות גדולה עבורי.