הלינץ' בבאר שבע הוא ניסיון לרצח

בקרב רבים בציבור אחז הבוקר בלבול מסוים. אז מה בעצם קרה אתמול בבאר שבע? קודם כל אירע פיגוע ונרצח חייל חף מפשע על ידי מחבל שחוסל. עד כאן הכל ברור. אבל מה זה בדיוק העניין השני? איך נגדיר אותו? טעות? התלהבות יתר? "ירי על כוחותינו", כמו שכתב ינון מגל? "מחיר שמשלמים", כמו שהגדיר יריב לוין? מה עושים עם האנשים האלה? הרי הם לא התכוונו לרע. הם בסך הכל רצו להרוג מחבל, ובטעות הרגו אריתראי חף מפשע. בלי כוונה.

בואו נפזר את הערפל. עבורי, הלינץ' שבוצע בהפטום זרהום אתמול בתחנה המרכזית בבאר שבע הוא רצח (או לפחות ניסיון לרצח). העונש הקבוע בס' 300 לחוק העונשין הוא "מאסר עולם ועונש זה בלבד". אינני עוסק כרגע בשאלה מה יקרה בפועל בבית המשפט. ייתכן שעם קצת מזל, פרקליטות רופסת ועורך דין טוב, זה יסתיים בעונשים פחות חמורים.

איך? הרי מדובר בחבר'ה נורמטיביים. לא בפושעים ולא ברוצחים. בסך הכל אלו אנשים שנקלעו למקום הלא נכון בזמן הלא נכון, שרגע לפני כן עמדו חייהם בסכנה, והם הגיבו כלפי מי שחשבו שהוא מחבל בדיוק כמו שאמרו להם. מי אמרו להם? טובי מנהיגינו. נפתלי בנט, ינון מגל, אפילו יאיר לפיד. הפוליטיקאים הסבירו שאסור לתת למחבל לצאת חי מזירת פיגוע. האנשים הנורמטיביים חשבו שמדובר במחבל, ולא רצו לתת לו לצאת חי מזירת פיגוע.

אבל זה לא ממש משנה. עם כל הכבוד לשר לוין, לשר לשעבר לפיד ולשר לעתיד מגל, ישראל היא מדינת חוק. במדינה הזו אסור להרוג אדם שאינו מהווה סכנה. האדם ששכב אתמול ירוי ושותת דם על רצפת התחנה המרכזית לא היווה סכנה. מי שבעט בראשו, מי שבעט בגופו, מי שהטיח ספסל בעצמותיו הנשברות - כולם עברו (לכאורה) את העבירה החמורה ביותר בחוק העונשין שלנו. למרבה הצער, לדברי ההבל של לוין, בנט, לפיד ומגל אין בישראל מחיר משפטי, וגם לא מחיר ציבורי. הם לא ישלמו על דבריהם. אבל ההמונים המוסתים ישלמו על מעשיהם.

בעצם, יש לקוות שישלמו. טיפול המשטרה והפרקליטות באירוע הלינץ' בבאר שבע הוא מבחן לשלטון החוק בישראל – לא מבחן קשה במיוחד, אבל חשוב ביותר. האם המון מוסת, מגובה באווירה ציבורית רעילה ובפוליטיקאים פחדנים, יכול לעשות דין לעצמו, יהיה המחיר אשר יהיה; או שמא יש לנו מערכת חוקים שמגבילה אותנו גם ברגעים בהם הדם רותח. האם יש לנו משטרה שנחושה לחקור כל רצח באשר הוא רצח, או כזו שמתכופפת בפני התלהמות ציבורית ומבחינה בין רוצחים "טובים" לרוצחים רעים.

20 שעות אחרי האירוע, הספקות מתחילים להתעורר. האירוע צולם במצלמות אבטחה. איכות התמונות  טובה. האנשים קלים לזיהוי. לא שמעתי עד עתה על מעצר אחד. לא שמעתי אפילו על קריאה מצד מפקד המחוז לרוצחים להסגיר את עצמם. אפשר לקוות שפעולות החקירה יולידו בקרוב מעצרים. אם לא, נותר לקוות שהיועץ המשפטי לממשלה יתערב ויזכיר למשטרה את המובן מאליו – שמתפקידה לעצור עבריינים. ואם גם זה לא יקרה, יש לקוות שיתעוררו השופטים, שבעקבות עתירה מתאימה יזכירו ליועץ המשפטי לממשלה את תפקידו בהגנה על שלטון החוק.

ויכול להיות שאני טועה, ושום דבר מכל זה לא יקרה. המשטרה לא תחקור, הארץ לא תרעש, עולם כמנהגו ינהג והרוצחים (לכאורה) יתהלכו חופשי. אולי אני טועה, וההסתה של הפוליטיקאים וההתלהבות של המוסתים יכולים לגבור על שלטון החוק. ההפסד לא יהיה הפסדו של שלטון החוק. הוא לא קיים למען עצמו. ההפסד יהיה הפסדו של כל אזרח ישראלי שרוצה להרגיש ביטחון אישי. כשנהיה מקום בו איש הישר בעיניו עושה, כולנו נרגיש את זה: אחד כי הוא דומה לערבי, אחר כי הסתבך עם השוטר הלא נכון, אחרת כי היא אוהדת את קבוצת הכדורגל הלא נכונה. אם מערכת המשפט לא נחושה לטפל בכל רצח באשר הוא רצח, לאף אחד אין סיבה להרגיש שהיא מגנה עליו.

רועי פלד הוא מרצה בביה"ס למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למנהל ודוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב