קטן עלינו: למה אנחנו כל כך שמחים שלהיטלר יש קטן?

חחחחח להיטלר יש זין קטן! לא, לא הקראתי את זה מהקיר של השירותים פה במאקו, זו ידיעה חדשותית. כולנו התרגשנו לקרוא אותה, שיתפנו, צחקנו, החנקנו דמעה סוררת: זה בשבילך, סבתא. סבלת בשואה והנה אני נוקם את נקמתך וצוחק על הפין של היטלר. והוא לא רק קטן אלא גם מעוות! יום חג ליהודים!

יש משהו נוגע ללב באופן שבו אנחנו משוועים כל כך לתגליות מביכות על הצורר, רצוי על המיניות שלו. איבר מין קטן, אשך חסר, שמועות על אימפוטנציה - כל פירור מידע על המיניות הרופסת של היטלר ממלא אותנו אושר, כאילו סוף סוף ניצחנו אותו. הוא רצח לנו שישה מיליון קרובי משפחה וקרע את אירופה לגזרים, אבל חה חה מי תרצה לשכב איתך בכלל יא מכוער. אנחנו הילד שכיסחו אותו במכות, ואז הוא קם מדמם וצולע וצועק לבריון מרחוק "יהומו!". רגע אחד מתוק של נקמה מאוחרת: לתקוע לו סיכה בגבריות.

למה זה בעצם כל כך חשוב לנו לדעת מה היה גודל האיבר של היטלר, או איך הוא היה במיטה? יש כאן יותר מאשר סתם רכילות היסטורית. אין עוד דמות היסטורית שאנחנו מפשפשים לה בכזו חדווה במגירת התחתונים, ומכריזים על הממצאים בכזו קולניות. קרימינולוגים יבקשו אולי לפענח את הקשר בין החסכים של היטלר לפשעים שביצע, אבל נראה כאילו את האדם הממוצע זה פחות מעניין. ממילא אנחנו מעדיפים לא לחשוב על היטלר כמי שיש לו מניעים פסיכולוגיים אנושיים, אחרת מי יודע אם לנו לא יצוץ מניע כזה מתישהו. אנחנו מעדיפים לחשוב עליו כעל מפלצת לא מובנת, מכונת רוע קרה, לא סתם בחור שהיו לו כמה בעיות של דימוי גוף אז הוא יצא לרצוח עם. ובכל זאת, הידיעה שהאלפא-גבר העוצמתי בורך באיבר זעיר, שמאחורי כל הרשע המאגי הזה מסתתר סתם גוף אנושי רופס ופגיע, מעניקה לנו נחמה. לעזאזל, אולי אפילו האיבר שלנו יותר גדול משלו! ואתם יודעים מה זה אומר – עוד נקודה לטובתנו! אפשר לישון בשקט.

ואפשר להבין את הנחמה הזאת, אבל לאן בעצם מובילים אותנו מבחני הגבריות שאנחנו עורכים לאויב? תראו, להבדיל כמובן, באיזו התלהבות שיתפו השבוע שונאי דונלד טראמפ את ציור העירום שלו. ציור ריאליסטי של המועמד הרפובליקני לנשיאות, עם הבעה גרוטסקית, גוף רופס ו-כן, איבר קטנטן. האמנית, אילמה גור, צירפה לציור את הטקסט "You can be a big prick despite what is in your pants", מחדדת את הפואנטה לכל מי שפספס - הגבר הגדול הוא בעצם די קטן. המשמעות של העקיצה היא גם פמיניסטית: "אולי לא הייתם כל כך מאויימים מגודל של איבר אם גבריות לא הייתה משמשת לדיכוי נשים ופמיניזם", צייצה גור לתומכי טראמפ הנעלבים, וקבוצות פמיניסטיות אימצו את המסר והפיצו את הציור בגאון.

אבל יש כאן משחק כפול. אם גור מקטינה את האיבר של טראמפ כדי להציג אותו כחלש, כדי לצחוק עליו, היא בעצם משרתת את אותה תפיסה מאצ'ואיסטית שמודדת לך את האישיות באינצ'ים. אם הבדיחה שלטראמפ יש קטן אמורה להצחיק אותנו, סימן שגודל כן משנה. שגבריות היא ערך שיש לו משקל מוסרי. במקרה של היטלר, המוטיבציה שלנו לצחוק לו על הקטן היא אמנם לא פמיניסטית אבל היא כן משחקת באותו משחק בעייתי: למה לסממני גבריות יש משמעות כשמדברים על מוסר? למה אנחנו מקשרים בין "להיות גבר" ל"להיות בן אדם"? נניח והיטלר היה הגבר הכי גברי בעולם, תותח במיטה עם אלף אשכים ואיבר של קילומטר, נניח שעשרות נערות היו נתלות לו מהמרפקים על כל שעל. זה היה משנה משהו? היינו מעריכים אותו יותר? מכבדים יותר את ההחלטות שלו? כמובן שלא, אבל איכשהו, החלטנו פתאום שזה פקטור שצריך לקחת בחשבון, מידת הגבריות של היטלר. כאילו שזה אומר משהו על הלגיטימיות של היטלר בהיסטוריה, אנקדוטה על אשך.

זה כמובן אומר משהו על כמה אנחנו עדיין שבויים בתבניות של מאצ'ואיזם (אם היטלר היה אישה בטח היינו מספרים בדיחות על איזו שרמוטה היא), אבל גם קצת מוציא אותנו פתטיים. נאחזים בבדיחות על בולבול כדי לטשטש את הטראומה, כי אולי אם נדמיין את היטלר בתור נעבעך חלשלוש נצא מחוזקים. וכך, שוב ושוב, אנחנו נשארים בתפקיד הילד המסכן שכיסחו אותו במכות אבל בסוף הוא צועק מרחוק "יהומו" כדי להרגיש יותר טוב. ולאלה, אתם יודעים, יש בסוף הכי קטן.

• היטלר