במדינה דמוקרטית השלטון לא מתערב בשאלה מה מרצים אומרים לסטודנטים בוגרים בשיעוריהם. אין שום דרך ליישב התערבות שכזו מצד קומיסרים בסגנון סובייטי עם עקרונות יסוד של דמוקרטיה. גם בשל כך, היוזמה של נפתלי בנט לקבוע קוד אתי לגבי התבטאויות פוליטיות של מרצים באקדמיה פסולה. אבל היוזמה של בנט מצביעה על בעיה אמיתית שהממסד האקדמי בישראל (ולא רק בישראל) מסרב בעקביות להודות בקיומה - וכאשר האנשים הנכונים מסרבים לטפל בבעיה בצורה באופן ראוי, האנשים הלא נכונים מתחילים לטפל בה באופן בלתי ראוי.
בתחומים אקדמיים רבים, בעיקר מתחום מדעי החברה והרוח, לא ניתן ללמד ברמה האקדמית הנדרשת מבלי לגעת בפוליטיקה. התחומים משיקים. לא יהיה זה גם ראוי שמרצה יסתיר מתלמידיו את הגישה עמה הוא מגיע להתבונן בסוגיות האקדמיות אותן הוא מלמד. אלא שישנם מרצים באקדמיה הישראלית שהפכו את הכורח-בל-יגונה הזה לזכות שנוצרה יש מאין להפוך את דוכן המרצה לבמה פוליטית אישית.
יש בכך קודם כל מידה רבה של יומרנות וחוסר צניעות. הדעות האישיות של המרצה אמנם חשובות. הן תוצר של המחקר שלו שעל בסיסו נבחר ללמד. הן מייצגות את ההבנה שלו בתחום. אבל אף מרצה אינו היחיד שחקר בתחומו ומבין אותו. העובדה שהוא מחזיק במיקרופון אינה סיבה לתת משקל עודף לעמדותיו שלו על פני עמדות מקובלות אחרות של חוקרים בתחום. עמדתו היא אחת מכמה עמדות, וכך עליו להציג אותה.
לא מדובר בעניין של נימוסים והליכות. מדובר בבעיה של ממש לסטודנטים בשיעורים מסוימים לבטא את עמדותיהם שלהם. כאשר מרצה משדר שיש דעה נכונה אחת, הוא משתיק בפועל את בעלי הדעות האחרות מבין הסטודנטים. מה שבסדר בעימות פוליטי לקראת בחירות הוא לא בסדר באולם הרצאות אקדמי. ראיתי בימיי כסטודנט מרצים מביעים עמדות פוליטיות ואקדמיות באופן שמשדר בוז לבעלי דעות אחרות, ועל כן בהכרח משתיק את רוב הסטודנטים בעלי הדעות האחרות. זה לא תקין.
בנוסף לכך, ההתבטאות הפוליטית של מרצים עלולה לצמצם את קשת האפשרויות האקדמיות המובאות בפני הסטודנט. חובתו של מרצה לפתוח את מחשבותיהם של הסטודנטים לקשת של אפשרויות סבירות מבחינה אקדמית. מי שלא עושה זאת מועל בתפקידו. זה לא אומר שצריך לתת במה וזמן לכל דעה זניחה. אני מניח שנפתלי בנט היה רוצה שבשיעור במשפט בינלאומי ישמיעו דעות בעד ונגד החוקיות של ההתנחלויות. אלא שאין בנמצא עמדה בעלת משקל במשפט הבינלאומי לפיה ההתנחלויות הן חוקיות, ולכן אין צורך ללמד עמדה כזו. ללמד את זה יהיה כמו ללמד שכדור הארץ נברא לפני כמה אלפי שנים - זה שיש אנשים שחושבים כך לא הופך את זה לעמדה שיש ללמד באקדמיה.
אבל קיימות עמדות שונות לגבי מעמד ההתנחלויות במשפט החוקתי הישראלי ובשאלה אם ראוי שבית המשפט העליון יתערב בשאלות הנוגעות לחוקיות ההתנחלויות. בנושא הזה, למשל, יש ויכוח משמעותי, ומרצה במשפט חוקתי חייב להציג את שני צדי הוויכוח באופן מכבד והגון העושה עם שניהם צדק. בדומה, מרצה במשפט חוקתי לא צריך לדון באריכות בדעה לפיה בית משפט היה צריך לאשר את הותרת בתי עמונה על מכונם - זו לא יכולה להיות עמדה נכונה משפטית לפי המשפט החוקתי הישראלי – אבל הוא צריך לתת במה רצינית מאד לעמדה לפיה לבית המשפט העליון אסור לפסול חוקים של הכנסת על בסיס פרשנות מרחיבה של המונח "כבוד האדם" כפי שקורה מדי פעם.
אני מלמד משפטים, ונדמה שלי שהסטודנטים שלי מודעים לדעותיי האישיות בדילמות שמעוררים הנושאים שאני מלמד. אני מאמין שאין בכך בעיה כל עוד עשיתי את הדרוש כדי שהם ירגישו חופשיים להביע דעות סותרות ויהיו מודעים לקיומן של דעות סותרות. לפעמים זה לא קורה בגלל שיש סטודנטים החוששים להביע דעה סותרת גם בשיחה בין חברים. על זה אנחנו המרצים לא יכולים להתגבר. אבל אנחנו יכולים לוודא שאנחנו ממלאים את חובתנו ליצור אווירה של למידה, של קשת אפשרויות רחבה ושל שיח ביקורתי, מגוון ופלורליסטי באמת. רצוי שנעשה זאת לפני שנפתלי בנט נכנס לתמונה, ולכל הפחות לצד התביעה שייצא מהתמונה הזו.
ד"ר רועי פלד הוא מרצה בכיר בביה"ס למשפטים ע"ש שטריקס במסלול האקדמי – המכללה למנהל