המים בישראל עוברים לאט לאט מהידיים שלנו, הציבור הישראלי, לבעלי ההון. הרפורמה במשק המים שמתנהלת בימים אלה היא צעד לקראת הפרטת משק המים בישראל. הנזק המיידי הוא עלייה במחיר המים - הנזק ארוך הטווח הוא העברה של משאב חיוני לידיהם של בודדים.
בעבר הטיפול במשק המים היה בידי הרשויות המקומיות. הן גם עסקו בגבייה, והשתמשו בחלק מהרווחים כדי להקל על התקציב השוטף. אבל כל זה השתנה, כשמשרד הפנים החליט להפריט את משק המים העירוני. בשנת 2001 נחקק "חוק תאגידי המים והביוב", לפיו משק המים בכל רשות מקומית יופרד משאר פעילויות הרשות, ויהפוך לחברה בע"מ.
כדי לעודד את הרשויות לפעול בכיוון, משרד הפנים הציע לכל רשות מענק חד פעמי עבור המעבר. אבל לצד הגזר, היה גם מקל: המשרד הטיל סנקציות על הרשויות הסרבניות, ביניהן אי אישור תקציבים, קנסות כספיים גדולים, איום בפיזור המועצה ועוד.
תאגידי המים הם כמובן לא פראיירים כמו הרשויות המקומיות. הם פה בשביל להרוויח כסף. ולכן, מרגע הקמתם הרווחים - שהלכו עד כה לרשויות המקומיות, ומהן חזרה לתושבים - עברו לידיהם של התאגידים , מה שהיווה מכה קשה לרשויות. אומנם החוק מחייב את התאגידים לטפל בתשתיות הביוב, אבל בפועל אף אחד לא יכול לחייב אותם לתת מענה ושירות טוב לצרכנים.
אגב, גם מחיר המים עלה באותן רשויות שהקימו תאגידים. מכיוון שמדובר בחברה מסחרית, עליה לגבות מהתושבים מע"מ. אם ראיתם עלייה בחשבונות המים לאחרונה, זו עלולה להיות אחת הסיבות.
ראש העיר נאנס להקים תאגיד
מאיר כהן, ראש עיריית דימונה שבה אני גר, "נאנס" על ידי משרד הפנים והאוצר להקים את תאגיד המים "מעיינות הדרום", המאגד תחתיו את דימונה, ערד, ירוחם ומצפה רמון. בהצבעה המקורית חברי מועצת העיר אישרו את המהלך - היום הם כבר מתנגדים לו. גם ראשי רשויות שומרי חוק אחרים הקימו את התאגידים למורת רוחם.
עד היום, למעשה, לא הובאו הנתונים לדיון ציבורי, מה שמשאיר אותנו עם כמה שאלות: עד כמה יעלה מחיר המים בעקבות המהלך? האם איכות המים תשתפר? האם תשתיות המים והביוב המוזנחות והרקובות ישוקמו? עד כמה ייפגעו תקציבי הרשויות?
הקמת התאגידים היא עוד שלב בהסרת אחריות המדינה מעל אזרחיה. בעלי ההון הולכים לקבל את המים, מתת האלוהים לאדם, ולעשות מהם מכרה זהב לכיסם הפרטי. במשרד האוצר לא מכחישים שהיעד הסופי עלול להיות הפרטת תאגידי המים, גם אם לא מדובר בתוכניות מיידיות.
זו זכותנו וחובתנו לסרב לשלם
כתושב העיר דימונה, עם קבלת חשבון המים מהתאגיד העירוני הכרזתי על עצמי כסרבן תשלומי מים. בנוסף, יצאתי בקריאה ציבורית בפייסבוק – מרד תשלומי מים בדימונה. לא לתשלום לתאגידי המים, כן למרי אזרחי בנושא הפרטת משק המים והקמת התאגידים.
היו מי שטענו שאני מפר חוק. אבל אני מסתמך על דבריו של ג'ון בורדן רולס, מחשובי הפילוסופים בני זמננו: "המרי האזרחי הוא אקט פומבי שנועד להביא לשינוי מדיניות שמביאה לעוול. המרד נעשה במסגרת נאמנות למערכת כולה והוא רק נגד אותה מדיניות". אני יכול לומר בוודאות דמוקרטית - אני לא מפר חוק, וכך גם אותם רבבות אזרחים שאינם משלמים לתאגידי המים כאקט של מחאה חברתית. אנחנו אזרחים עם אחריות חברתית הפועלים נגד העוולה שניחתה עלינו.
המים הם מתנה שקיבלנו מאלוהים. זה משאב טבע שיוצר ומקיים חיים. לא נאפשר לאף אחד לנצל את המשאב הזה בשביל לגרוף עושר אישי. לא נאפשר לאף אחד להפוך את המים של כולנו למכונה ליצירת רווחים לבעלי ההון. המים הם של כולנו, וכך הם יישארו.
מחר, יום ב' 22.11.2010, בשעה 18:30, ייערך כנס חירום בדימונה, בהשתתפות חברי כנסת, נציגי רשות המים ונציגי התקשורת.
ג'קי אדרי הוא פעיל חברתי ומרצה במכללה החברתית-כלכלית