בלילה יצאו חברי חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית את הארץ. הם התפזרו בשקט לאחר 48 שעות סוערות, מהסוערות שידע הארגון הוותיק הזה, משום שהן נוגעות בעצב הרגיש ביותר שלו - מערכת היחסים בין התפוצות לבין ישראל. הכינוס הזה יצר דרמה אמיתית שמאתגרת את היחסים הללו ומציפה אותם על פני השטח. אי אפשר עוד לברוח מהכרעות.
החלטות הממשלה יומיים קודם, בעיתוי מפתיע ומוזר, היכו את האורחים בתדהמה. יהדות התפוצות רגישה לנושא הכותל ולנושא הגיור. היא מעורבת בהם ומנהלת זה זמן רב מו"מ עם הממשלה. חלק מהנושאים נמצאים על שולחן בג"צ. בלתי נתפס לחשוב שהחלטות אלה התקבלו מבלי ליידע את הארגון, ואת העולם היהודי בכלל, והועברו בחופזה ובחשאי.
התגובה הזועמת של חבר הנאמנים - ביטול ארוחת ערב עם ראש הממשלה ומסע פומבי ומתוקשר כנגד ההחלטות - הן הדבר האחרון שראש הממשלה זקוק לו בימים אלה. מפלגות הקואליציה סוחטות אותו, כל אחת בדרכה, והמחיר עולה. משברים קואליציוניים הן עניין יומיומי. הפעם נדרשו יהודי התפוצות לשלם את המחיר על מנת להבטיח את שלומה של הקואליציה ואת הישרדותה. יהודי העולם מתעלמים בדרך כלל מהמחלוקות הישראליות הפנימיות. הם נוהגים לומר, ובצדק, שכל ממשלה הנבחרת בישראל מקובלת עליהם. אבל למה הם נדרשים לשלם על החלטותיה?
האמירות שנשמעו היו חסרות תקדים בעוצמתן. החל מהצעה לבחון מחדש את היחסים עם ממשלת ישראל ועד הצעות לחרם ולהפסקת התרומות לישראל. הקונסוליות של ישראל בארה"ב הוצפו בתגובות נזעמות, ומשרד החוץ ניסה, לשווא, לצמצם את הנזק. המפגשים שקיימו מנהיגים מחו"ל, בעיקר במפגש המרתק עם השדולה לחיזוק העם היהודי שבו השתתפו כ-25 חברי כנסת מכל סיעות הבית, לימד עד כמה הממשלה שגתה. אפילו חברי הכנסת מהקואליציה לא יכלו לקבל את החלטות הממשלה כמו שהן. האורחים מחו"ל, כולל ראשי התנועות הרפורמית והקונסרבטיבית, לא הסתירו את תחושות הזעם והתסכול. בנושא מתווה הכותל הייתה כבר פשרה על גבי פשרה, ובסוף זרקו את התנועות מהחלון. בנושא הגיור היו בעבר פשרות שהתקבלו על דעת יהדות התפוצות - והממשלה חזרה בה מההסכמות.
יהודי התפוצות נלקחים בישראל כמובנים מאליהם. תמיכתם בכל עת, בכל משבר ולאורך כל ימות השנה היא כבר חלק מהתסריט הישראלי הקבוע. בארץ בטוחים כי הם תמיד יפעילו מנופים מדיניים, כלכליים, פוליטיים ותרבותיים לטובת ישראל. מעגלי ההשפעה של יהודים בכל מקום בעולם הם תמיד מקדמי כוח. ומה בדבר הסיוע הנדיב שהקהילות היהודיות בעולם מעבירות לישראל, הן בצורה מרוכזת והן כבודדים, בהיקפים של מיליארדי דולרים בשנה? עוד לא שמענו על תרומה שהוחזרה.
אנו רואים חשיבות גדולה באירוע של השבוע, כי הוא מעלה בבת אחת על סדר היום את חוסר האיזון בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם - בישראל ובארה"ב. היה זה ראש הממשלה שקבע בעבר: "לא נותנים בלי שמקבלים" (ובמקום אחר: "ירצו יקבלו, לא ירצו - לא יקבלו"|). ראש הממשלה, מסתבר, מבין את העניין, והגיעה השעה שגם יהודי התפוצות יבינו אותו. מדינת ישראל רוצה בתמיכתם וזקוקה לה, כל הזמן. לכן הם זכאים להביע דעתם ולהיות מעורבים בענייני ישראל, בזכות ולא בחסד. בשאלות של מלחמה ושלום הציבור הישראלי הוא הכתובת הבלעדית - מדובר בחייו שלו. אבל במכלול היהודי, ליהודי התפוצות יש דעה והיא חייבת להישמע. לגיטימי כי הם גם יכוונו את פעילותם למען ישראל בהתאם למידה שישראל מכבדת אותם, מתייעצת אתם ומשלבת אותם בעניינים אלה. אין לישראל בעלות על העולם היהודי ולא על הדת היהודית.
בפוליטיקה מדברים "פוליטית". נכון, אין מפלגה בשם "יהדות התפוצות", וגם כוחם של הרפורמים והקונסרבטיביים במערכה הפוליטית בישראל הוא מזערי, אבל אין זה אומר שאפשר להדיר אותם ולהתעלם מהם. אם השיח החדש יתנהל בסגנון כזה, סביר להניח כי תפרוץ סערה גדולה. אך זוהי המסקנה המיידית והמשתמעת מאירועי השבוע. יהדות העולם אינה הזנב של המדינה. ועל כן, בנקודת המפגש, ממשלת ישראל חייבת להפנים כי הכוח היהודי עומד לרשותה בתנאי ששיקוליו, שענייניו ושמעמדו מהווים חלק בלתי נפרד מתהליך קבלת ההחלטות שלה בנושאים שנמצאים במרחב המשותף לשתי הקהילות.
דברו עברית, דברו ״פוליטית״.
ח״כ עמיר פרץ הוא שר הביטחון לשעבר ומועמד לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה. ח"כ ד"ר נחמן שי הוא יו"ר שדולת יחסי ישראל-ארה"ב בכנסת