הקרב על חופש הביטוי והזכות לבחור
בתחילת החודש 60 מתמטיקאים שיגרו מכתב למערכות התקשורת שממוען לנשיא המדינה, שעיקרו היה: "כהונתו של נאשם בפלילים כראש ממשלה הינה עיוות ערכי ומוסרי". המכתב המרגש הזה מצטרף לשלל מכתבים שנכתבים חדשות לבקרים על ידי אנשים שבטוחים שדעתם ממש חשובה. בשבוע שעבר מכתב דומה פורסם על ידי 68 היסטוריונים ממורמרים, לפניהם היו גם את מכתבי הטייסים, הקצינים מחיל הים, אנשי סיירת מטכ"ל, ולפני שנה כמה אנשי הייטק השקיעו במכתב שכותרתו "לא נסכים שהמדינה תיהפך לקרן הישרדות נתניהו". מה נעשה? הם לא מסכימים.
ושלא תבינו לא נכון. שלל כותבי המכתבים לא עושים זאת כהטרלה או כדי לעצבן מישהו. הם באמת חושבים שדעתם משנה למישהו משהו. כי הרי אם המתמטיקאים וההיסטוריונים אמרו, נתניהו חייב לפנות את בלפור תכף ומיד. אין שאלה בכלל. המשותף לכל הקבוצות האלה הוא שתמיד מדובר בקבוצה של אנשים שמרגישים ש"גנבו להם את המדינה". קבוצות שפעם דעתם הייתה באמת מרגשת מישהו אבל לא עוד. מ-1977 זה דועך ואט ואט נעלם. ברוך השם.
בשישי האחרון, בשער אחד ממוספי השבת התנוססה הפניה לראיון עם עוד ביטחוניסט לשעבר (בכיר המוסד דוד מידן). בראיון הוא מזהיר מבריחת מוחות של המסה האיכותית בישראל, והפחיד אותנו שבלעדיה, נשאר כאן רק עם משגיחי כשרות ושוחטים. תגידו, מי מספר לו שאילולא השוחטים שהקריבו את חייהם במהלך השנים בגלות, אף אחד מאיתנו לא היה כאן? מפתיע מאוד שבן אדם ששירת בתפקיד בכיר כל כך במדינת ישראל לא מודע לנחיצות של כל קבוצה בחברה הישראלית. מראש הממשלה דרך המשגיחים והשוחטים ועד למנקי הרחובות. כולם חשובים, את כולם ניתן להחליף, רק שאת הראשון מחליפים בצורה דמוקרטית, ולא באמצעות תעמולה זולה.
כואבים את כאבו של כספי
בקשר קצת יותר עקיף, אתרי האינטרנט דיווחו בסוף השבוע שמתי כספי הודיע שהוא עוזב את הארץ. המדינה כולה הוכתה בתדהמה. סתם, היא לא. יודעים למה? כי אף אחד כמעט לא מתרגש מעוד אמן שמאלני שלא מסוגל לקבל את תוצאות הבחירות. אגב, כספי לא כתב שהוא יורד מהארץ. מילותיו היו: "לאור המצב העגום שממשלת ישראל יצרה כלפיי אזרחיה וכלפיי התרבות, בחרנו אני ומשפחתי להתנתק למען בריאותינו הנפשית".
היו כאלה שמיהרו להספיד את האובדן הגדול וסיפרו שאין לנו כבר תרבות בארץ. המשך הטענות היו שאסור לדבר במדינת ישראל, אסור לבקר את מדינת ישראל - אסור ואסור ואסור. אז קודם כל, אביב גפן מוסר ד"ש, אחר כך גם מוקי ("צריך לשבור למתנחלים את הידיים והרגליים"), ואורנה בנאי ומירי מסיקה או כל אמן ישראלי אחר שקיבל שער בשנים האחרונות ב-"7 ימים" ואכל לנו את הראש על כמה רע כאן בגלל נתניהו ורגב. הם כמובן תמיד יסבירו שזה בכלל לא עניין של ימין ושמאל, אלא אך רק דאגה לעתיד ילדינו.
בואו נעשה סדר - יש לנו זכות הצבעה בדיוק כמוכם ואנחנו לא צריכים שתחליטו בשבילנו, הימים האלו נגמרו מזמן. היום, גם ימנים יכולים ליהנות מחופש הביטוי, וכן, אם מישהו קורא לראש הממשלה דיקטטור, אז סביר להניח שהוא יספוג ביקורת. ככה עובד חופש הביטוי בדמוקרטיה, אותה הדמוקרטיה שאתם מתיימרים להיות מגניה. אני לא מדבר כמובן על איומים על חיים של אנשים, המשטרה צריכה לעשות את עבודתה על מנת שכל אחד מאיתנו יוכל להתבטא בחופשיות. זה כולל את אלו שמשווים את הליכוד לארגון פשע או את החברה הישראלית לגרמניה הנאצית, וגם כמובן למי שמעוניין לענות בצורה חריפה - אך לא אלימה - לאותם אנשים.
באופן אירוני, ארץ ישראל היפה באמת ספגה שלשום בערב אובדן גדול כשיהודה בארקן הלך לעולמו. לעומת זאת, ביקורו בדיוטי פרי של כספי, שהלחין את פסקול "חגיגה בסנוקר" - איך נגיד? היו אובדנים גדולים מאלה. תרשו לי לצטט את ישי לוי שאמר כבר בזמנו וצדק: "מי זה מתי כספי?".
אגב, על פי הדיווחים כספי בחר לטוס לאיטליה. נכון לאתמול אובחנו באיטליה 21 אלף חולים ובחלקים מהמדינה מתחוללות מהומות בעקבות סגר לילי שהחליטה הממשלה להטיל עקב התחלואה העולה במדינה. שמור על הבריאות הנפשית שלך שם מתי.
אורלי לוי אבקסיס נגד רבין, האמנם?
הסעיף הזה יהיה קצר מאוד, כי זה באמת מרגיש מגוחך שאנחנו עדיין צריכים לדבר על זה כל סתיו מחדש. מישהו באמת מאמין שאורלי לוי אבקסיס לא מזועזעת מרצח רבין או מתנגדת לאלימות? שהימין לא מגנה את רצח רבין? נו באמת. אבל נכון, רבין לא של הימין. מורשתו הפוליטית (להבדיל מזאת הצבאית) היא אחד האסונות הגדולים ביותר שקרו למדינת ישראל. מורשת של ויתור על שטחי מולדת, ייבוא רוצחים מטוניס וגישה פייסנית כלפי הפלסטינים. אז ימנים כן כואבים את הרצח, אבל הם לא מוכנים לאמץ את האידיאולוגיה. הגישה הכלכלית הסוציאלית של לוי אבקסיס מעוררת בי חלחלה, אבל הפעם הצדק איתה.