שרגא גפני, הרואה ואינו נראה
האדם שמאחורי דנידין היה אחד מסופרי הילדים הפופולאריים והפוריים, אבל גם השנויים במחלוקת ביותר, שידעה ישראל. הוא אכן היה אדם קיצוני, אבל גם מי שהבין את תרומתו העצומה לספרות העברית, לא הבין את דעותיו הייחודיות
למרות היותו שנוי במחלוקת עזה כל כך, איש אינו מטיל ספק שגפני יצר את אחת מהדמויות הפופולאריות ביותר בספרות הילדים הישראלית מעודה, אייקון תרבותי אמיתי בשם "דנידין, הילד הרואה ואינו נראה", ככל הנראה גיבור העל המוכר ביותר של התרבות הפופולארית העברית לצד חברי חבורת "חסמבה".
סדרת הכדורגל "הספורטאים הצעירים", על שני שחקני כדורגל צעירים שבשנות השישים מביאים לזכייתה של ישראל באליפות העולם בכדורגל בטוקיו, היא ככל הנראה הדוגמה הידועה ביותר של ספרות ספורט עברית. ספרי סדרת "הימאים", על עלילותיהם של אנשי מחתרת בתקופת המנדט הבריטי שהתבססה על ארגון הלח"י שבו היה גפני חבר בצעירותו, היו הספרים הראשונים בספרות הילדים שניסו לעשות צדק עם אירגוני המחתרת ולהציג את הסיפור הציוני מנקודת המבט שלהם. בכך, אגב, תרמו מן הסתם במשהו לעליית מפלגת הליכוד בשנות השבעים.
גפני תרם גם לספרות העברית למבוגרים. סיפורו "הקרב על מבצר ויליאמס" נחשב גם בידי מבקרי ספרות כמו חנן חבר כאחד הסיפורים הבולטים ביותר שנכתבו על מלחמת העצמאות, והוא הוסרט כסרט קצר בידי רנן שור.
גישה מורכבת כלפי הערבים
אלא שרוב מבקריו של גפני לא היו מודעים כלל למורכבות גישתו כלפי הערבים. הוא היה מעין פלג של אדם אחד מהתנועה הכנענית של יונתן רטוש ואהרון אמיר, שבה היה חבר וממנה פרש עם תפיסה ייחודית משלו לגבי עתידה של מדינת ישראל. גפני אכן היה עוין כלפי הערבים, ומעולם לא הסתיר זאת – הוא ראה בערביי המזרח התיכון כבעלי נטייה ג'נוסיידית להשמדת עמים שאינם מוכנים להתאסלם. בו בזמן, גפני חשב שהיהודים והערבים בישראל צריכים להתמזג לעם אחד, העם העברי. הוא האמין שכל הערבים שחיים בישראל הם צאצאי היהודים הקדומים ועליהם לחזור לשורשיהם.
לא סופר, אידיאולוג
בראשית שנות האלפיים הכרתי אותו, כשכתבתי עליו עבודה סמינריונית עבור המחלקה לחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב. בשלב זה גפני כבר לא ראה את עצמו רק כסופר, אלא כאידיאולוג השואף להביא לטרנספורמציה בחיי החברה והמדינה בישראל דרך ספריו. הוא לא באמת הצליח בכך, ובחוסר ברירה הסתפק באהבה שלה זכו ספריו, ובראשם ספרי דנידין. אל ההתקפות אליו כסופר שמשחית את הנוער והופך אותו לימני, התייחס כאותות כבוד.
בראשית העשור הקודם הצעתי לאגודה הישראלית למדע בדיוני לבחור בגפני כאורח כבוד באחד הכנסים שלה, בגלל תרומתו הגדולה מאוד לספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני הישראלי. גפני הרי יצר את דמות המדע הבדיוני הישראלית הקלאסית מכל, דנידין. אבל נציגי האגודה סירבו בתוקף, גם בגלל שהתקשו לראות בסדרה על הילד הבלתי נראה הנלחם באויבינו סדרת "פנטזיה" אמיתית, וגם כי גפני הוא דמות שנויה במחלוקת מבחינה פוליטית.
גפני לא הוזמן מעולם לשום כנס, אולם הסופר הישראלי היושב באנגליה לביא תדהר שמע ממני על הפרשה, וכתב סיפור באנגלית בשם The Master (ניתן לקריאה ברשת), מעין סיפור היסטוריה חלופית על הסופר "שאול כנען" המבקר בכנס מדע בדיוני ישראלי ומנסה להתמודד במהלכו עם ההבדלים בין החברה הישראלית העכשווית וגיבורי התרבות שלה, לבין הגרסאות שלה שאותם תיאר בספריו המרובים. הסיפור של תדהר הוא בעיני מחווה אולטימטיבית לחייו וליצירתו של אחד מסופרי הילדים הישראליים הבולטים ביותר, לטוב ולרע, לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל.
אלי אשד הוא סופר, עיתונאי וחוקר ספרות עברית








חדשות



= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן


אתר זה פועל כחוק ברישיון
















