גור כלבים (צילום: Christopher Furlong, GettyImages IL)
רגע לפני החורף, אין מי שידאג לחיות הרחוב | צילום: Christopher Furlong, GettyImages IL
כשאני וחבריי החלטנו למסד את פעילותנו למען בעלי החיים ב-1986, והקמנו את עמותת "תנו לחיות לחיות" ראינו לנגד עינינו את המציאות החדשה שאנו רוצים ליצור למען בעלי החיים בישראל, שבאותה עת היו נטולי כל זכויות.

כיום, בשנת 2012 אנו מזועזעים ממצבם הגרוע של בעלי החיים בישראל ועוקבים בדאגה אחר הגידול המשמעותי באוכלוסיית בעלי החיים. ההשלכות הישירות לכך הן אלימות קשה, התעללות ונטישות. עמותת "תנו לחיות לחיות" כמו עמותות רבות, מקבלת מדי יום עשרות ואף מאות דיווחים ופניות לעזרה מאזרחים המבקשים ואף דורשים את עזרתנו. העמותה שלנו הוקמה על בסיס תרומותיהם של אנשים טובים בעלי זיקה גדולה לבעלי החיים וכיום נוצר הרושם שמדינת ישראל פשוט נטשה את האזרחים הללו. היא תולה בהם את האחריות לטיפול בבעלי חיים על ידי ההבנה כי אותם אזרחים טובים ייכנעו לחמלה שיש בלבם ויתרמו מכספם להמשך מימון הפעילות שאמורה לעשות המדינה ורשויותיה השונות.

>> לתרומות להצלת מוקד החילוץ וההצלה של תנו לחיות לחיות

ברחובות ישראל מתחולל כאוס. רף האלימות כלפי בעלי חיים חוצה קווים אדומים ורשויות החוק שאמורות לשמור על בעלי החיים ולאכוף את החוק עושות מעט מדי ובכך מעודדות תופעות פסולות אשר נשארות ללא מענה זמן רב.

גם המציאות שלנו השתנתה. עמותת 'תנו לחיות לחיות' הפכה עם הזמן לגוף המרכזי שאליו פונים אזרחים רבים, לרבות משרדי ממשלה ומוסדות ציבור, במטרה לקבל סיוע. המצב הכלכלי והחברתי שבו אנו נמצאים בהווה והיעדר טיפול ראוי והולם מצד הרשויות הגדיל משמעותית את הוצאות הטיפול בבעלי החיים ומעמיד בסכנה קיומית את פעילותנו ופעילותם של ארגונים נוספים חשובים הפועלים במרחב. העמותה מתייצבת בכל החזיתות האפשריות ובמאבקים הקוראים לשפר ולטפל באופן מיידי בתחלואות החברה הישראלית שבאות לידי ביטוי במקרים מזעזעים של התעללות ואלימות קשה.

המוקד נסגר, הפניות ממשיכות להגיע

לפני כחודשיים נאלצנו לסגור את מוקד החילוץ וההצלה – זה היה אחד הדברים הקשים והכואבים ביותר שעשינו. עברו עלינו ימים סוערים ולילות ללא שינה, ולבסוף נאלצנו לקבל את ההחלטה הקשה הזו. כשמגיעות קריאות לחילוץ של כלב או חתול מהרחוב הלב שלנו נשבר. אנחנו ממשיכים לנסות לעזור בכל דרך להעניק שירות לכלל הציבור ולהציל בעלי חיים, אבל זה הופך קשה יותר ויותר.

כלבים - תנו לחיות לחיות
מי יעזור לחיות הפצועות?
העומס על הכלביות והמרפאות תפח ותפח עד שהגיע למימדים מפלצתיים. הכלביות עמוסות, גדושות ומפוצצות עד אפס מקום, כל המרפאות החיצוניות והווטרינרים שאליהם אנחנו מפנים את המוני בעלי החיים שנאספים מהרחובות - אשפוזים שעולים כסף רב - מלאים ועמוסים. אין יותר מקום לאשפז בעלי חיים.

בתוך כל זה, בכל יום אנחנו ממשיכים לקבל פניות וקריאות מכל הארץ לחלץ בעלי חיים במצוקה ולטפל בהם, האמבולנס מתרוצץ בכל הארץ, המתנדבים נותנים כל מה שהם יכולים - אבל זה עדיין לא מספיק. אנחנו מתמודדים עם טענות ודרישות מהציבור שמצפה מאיתנו להיענות לכל קריאה ומתאכזב כשאנחנו לא מצליחים לעשות הכל. התחושה שלנו היא שהמדינה נטשה והפקירה את בעלי החיים.

הרשות הממשלתית שאמונה על חוק צער בעלי חיים ועל רווחתם היא משרד החקלאות. לא יעלה על הדעת כי מי שאמור לדאוג לבעלי החיים ומקבל משכורות מהציבור לא יעשה את עבודתו כנדרש על ידי הציבור. לא ייתכן שמי שמתהדר באהבה לבעלי חיים יתייחס אליהם כאחרוני הזכאים לזכויות. ובעיקר לא ייתכן כי עמותות בישראל יספגו את זעמם של ציבור אוהבי בעלי החיים כאשר אזלת היד הינה של רשויות החוק והאכיפה בלבד.

18 שנים אחרי חקיקת חוק צער בעלי-חיים, עדיין מי שצריך לעשות את העבודה זה העמותות. משרד החקלאות נכשל בעזרה לבעלי-חיים. המדינה נכשלה בעזרה לבעלי-חיים. אין מנוס מלהעביר את החוק למשרד להגנת הסביבה, ולהקצות לנושא את התקציבים הדרושים.

אתי אלטמן – דוברת עמותת 'תנו לחיות לחיות' הינה ממקימי העמותה ולוחמת שנים רבות בשם בעלי החיים מאז ייסודה.