אלי גוטמן היה כל כך בטוח בעצמו, אז הוא החליט לוותר על מינויו על שורה אובארוב, מאמן השוערים המיתולוגי של הנבחרת. דודו אוואט מעולם לא נראה נורא כל כך ומה שעצוב הוא שאין אחריו כלום. ממש מדבר.
מי בכלל זוכר את כאב הראש שהיה לשלמה שרף עם ניר דוידוביץ׳, רפי כהן, איציק קורנפיין, שביט אלימלך, ניר דוידוביץ' ודודו עצמו בימיו הגדולים? היה היו שוערים. רובם ככולם היו חניכים של חיים לוין - גדול שוערי ישראל בכל הזמנים ומייסד מקצוע מאמן השוערים במדינה. גם הוא לא חלם שבעומק המאה ה-21 לא יהיה לנו שוער אחד ראוי לרמות הגבוהות וגרוע מכך: המקצוע שאותו ייסד בארץ, הוצף בחבורה של גנבי דעת שמשחקים אותה מומחים, מתערבבים חזק בפוליטיקה ובפועל לא נכנסים לציפורן של לוין ואובארוב.
גוטמן גם התעקש לסחוב איתו לנבחרת את יוסי אבוקסיס - טעות קשה מאוד. על אבוקסיס יספרו לכם גילי לנדאו וגיא לוזון. הוא וגוטמן דווקא מסתדרים דווקא די טוב. מעניין למה.
במסגרת יהירותו והשפעת יועצי אחיתופל הוריד גוטמן את הגליוטינה על יוסי בניון. זו לא טעות, זה כבר מחדל מטופש על גבול השערורייה. אם אכן יש לגוטמן קו מנחה, מדוע הוא לא עומד במבחן המציאות? מול אזרבייג'ן פתח שכטר שנמצא בכושר מזעזע וייני ששיחק בעמדה זרה לו.
מי שראה את אזרבייג׳ן מבין שזו נבחרת גרועה, מוגבלת-אך מאומנת. המאמן ברטי פוגטס הגיש לגוטמן קוביה הונגרית והכריח אותו לחשוב. במקום לפתוח את המשחק וללכת על כל הקופה (משחק התקפי מבליט בקלות יתר יתרון מקצועי איכותי) עם עושה משחק ושלושה חלוצים - גוטמן בחר לשחות עם מצופים בבריכה של מטר וחצי גובה, להתבנקר ולשעמם את הקהל.
"ההצלחה" עלתה לגוטמן לראש
מי אם לא יוסי בניון היה המתאים אתמול לפצח את הגנת אזרבייג׳ן עם מסירות עומק ופרישת המשחק לצדדים - אבל יוסי שישב כמו ג׳נטלמן ביציע ועודד את הנבחרת לא מספיק טוב לאלי גוטמן, שרוצה לאמן באירופה אבל מתנהג כמו אחרון הלבנטינים. איך הוא לא מבין שעם קבוצה או בלי קבוצה, בניון הוא עדיין אמן-על ביחס למושג הכדורגל והכדורגלן הישראלי?
״זה מה יש״, אמר גוטמן במילים פשוטות במסיבת העיתונאים בסיום, כאילו רוצה לומר: אינני יכול לעשות יותר מהחומר הקיים. האמנם?
כולם מדברים על המאמן הבא ובהתאחדות יצטרכו סופסוף להחליט: מביאים תותח בעל שם עולמי שבאמת ישנה פה משהו או ממשיכים לקנות אשליה שמתפוגגת כל שנתיים מחדש? עד אז, מצפים לנו שני משחקים לפרוטוקול ברוסיה ובפורטוגל שיתקוששו ביניהם על כרטיס משעמם למונדיאל וישאירו אותנו עם המאבק הגדול באמת על המקום השלישי מול צפון אירלנד.
מה נותר ממורשת רלף קליין?
ומכאן לכדורסל. פעם ענף הייצוג מספר אחת והיום מנפיק הבושות העיקרי שלנו.
ב-1979, הפסידה ישראל לצרפת באליפות אירופה אחרי משחק צמוד ובעיתונים שחטו את רלף קליין ושחקניו. למחרת, הדהמנו את אלופת העולם יוגוסלביה-בדרך למקום שני באירופה. 34 שנים חלפו ועמם מספר לא מבוטל של ניצחונות על צרפת כמעט בכל התמודדות ישירה, אך היום את הצרפתים אנחנו יכולים לראות רק בגלויות. מה שמעליב בהפסד לנבחרת הטריקולור הוא לא ההפרש (התרגלנו), אלא הקלילות הזו - שדומה לקלילות שבה הייתה הנבחרת שלנו דורסת את נבחרות הדרג השלישי, בימים שהייתה מדגדגת את הדרג הראשון.
את אוקראינה מאמן מייק פראטלו האמריקאי עתיר הניסיון - שהביא במו ידיו כרטיס סנסציוני לשלב הבא; פינלנד מודרכת בידי דיטר האדמן שבנה כמעט מכלום יחידה שאספה שני ניצחונות; איטליה שמה פעמיה בסימונה פיאנג׳יני גדול מאמניה כיום והתוצאות הן נבחרת צעירה שמוציאה מעצמה מאתיים אחוז.
ואנחנו? דווקא ישראל שלאורך כל השנים התגאתה בכך שהשלם שלה עולה על סכום חלקיה בזכות מאמנים כמו רלף קליין, צביקה שרף ומולי קצורין - תקועה עם אריק שיבק, המאמן שהצליח להפסיד פיינל-פור בטוח עם הפועל אילת, בית גמר יותר בטוח ביורוליג עם גליל עליון וכמובן להפסיד לאסטוניה במשחק בית אחרי שהמשחק היה מונח כבר בכיס.
בקמפיין הקודם, כך סיפרו לי שחקנים, הציל אותו דן שמיר האסרטיבי. הפעם הוא תקוע עם קטש האנמי ואריק אלפסי המוכשר שטיבו בהובלה ולא בסיוע למוביל.
יתרונו של שיבק: הוא נחמד ולא מזיק. כשדברים בהתחלה זורמים והולכים, כולם מרוצים. אבל כשיש משבר וצריך יד מכוונת, אין למי להסתכל בספסל. רביב לימונד, מהחיוביים והטובים בשחקני הנבחרת בפתיחת האליפות המזעזעת שלה, חטף משיבק צעקות על טעות לכאורה בסיום המחצית מול צרפת. לימונד, כדורסלן עם אופי, הביט על שיבק ולא האמין: כספי, אליהו והלפרין יעשו במאמן הזה כבכיבוי מדורת צופים מבלי שיניד עפעף ועל לימונד הוא צועק? גיבור גדול.
הנבחרת הזו חייבת לעבור שינוי גדול עם שובה, בעיקר בצד המנהלתי והמקצועי. המאמן -בחזרה להולנד, לבלגיה או ללוקסמבורג ובקיצור מי שיסכים לקחת אותו. לטיפולך דן חלוץ!