הפרקליטים שלא ידעו להפסיד (בכבוד)

"תן חיוך, הכל לטובה" הוא סטיקר נפוץ ברחבי קריית מלאכי ובערים הסמוכות. הוא מודבק על מכוניותיהם של נהגים דתיים רבים ושומרי מסורת. כמו משה קצב. כעת, לאחר שהובל אל מאחורי סורג ובריח, לנשיא לשעבר יהיה הרבה זמן לחשוב האם כל פעולה שעשה אכן הייתה לטובה. אחת מהן, למשל, היא ההחלטה להיעזר בעורכי דין כמו ציון אמיר, אביגדור פלדמן ואברהם לביא - אותו צוות שהבטיח לו, לדבריו, "זיכוי ודאי".

בדרך אלגנטית, מתוחכמת ומעט אכזרית, מנסים בימים אלה שלושת פרקליטי העל לטשטש ולגמד את חלקם בכישלון המשפטי הקולוסאלי בתיק קצב. בניסוחים מפולפלים ופתלתלים הם דואגים שנבין כי הכל, בעצם, באשמת הלקוח. הוא זה שקלקל. הוא זה שהרס הכל. להם, ירמזו, מגיעות רק מחמאות על עסקת הטיעון הנפלאה ההיא שהצליחו להשיג בתחילת הדרך. ומה לגבי היתר? זה לא באחריותם, מה פתאום. אבל האמת היא שצוות הסנגורים המלומד נכשל והכשיל את הלקוח שלהם כמעט בכל שלב ושלב.

הכישלון הראשון הוא כמובן באי קבלת עסקת הטיעון. נכון, קצב הוא הלקוח, והוא אכן טעה כשהחליט ללכת למשפט. אבל האם באמת עשו ככל שביכולתם לשכנע אותו לחתום על עסקת הטיעון? לא בטוח. בנאומו השני בקריית מלאכי, חשף קצב מעט מהשיחות האישיות שלו עם פרקליטו הבכיר, והן מעידות על כיוון שונה לחלוטין: "איך אמר לי עו"ד אביגדור פלדמן: 'אם לא היית מפורסם ואם היית צעיר ועשיר, הייתי אומר לך לא ללכת על עסקת הטיעון! התיק שלך הוא חלומו של כל פרקליט מתחיל. הזיכוי בו וודאי'...". למשמע משפטים כאלה, גם אתם הייתם מבטלים את עסקת הטיעון.

האויב שבפנים

כל פרקליט מתחיל יודע שאחת ממשימותיו החשובות של עורך הדין היא לא רק להתמודד עם היריב בבית המשפט, אלא גם עם הלקוח שלו עצמו. לעתים, גורלו נחרץ דווקא בדיונים פנימיים האלו, וצוות קצב נכשל בדבר הבסיסי הזה. אך בזה לא די. בעצם העובדה שלא התפטרו והמשיכו לנהל את התיק, עורכי הדין נתנו הכשר ואישור סופי לאותה החלטה עגומה. עו"ד דוד ליבאי, שהיה שותף לניהול התיק בתחילת הדרך, התפטר על הרבה פחות (לטענתו, בעקבות חילוקי דעות על נוסח הנאום הראשון). הוא ודאי לא מצטער על כך.

הכישלון הבא הגיע בהכרעת הדין הגורפת. במשך שנתיים לא הצליחו עורכי הדין להוכיח אפילו את אותו ספק סביר ומינימלי שדורש החוק וה"זיכוי הוודאי" המובטח הפך לאשמה מהדהדת.
גם בגזר הדין לא הצליחה "נבחרת החלומות" להשיג דבר. רבים מהפרשנים התלבטו האם ייגזרו עליו שלוש או חמש שנים. הפרקליטים אף ביקשו מביהמ"ש להסתפק בעבודות שירות בלבד. קצב חטף שבע בפנים.
ואם כל אלה לא הספיקו, אז לסיום, באופן גרנדיוזי, ספגו עורכי הדין כישלון כפול בערעור שנדחה על הסף - גם בנושא האשמה וגם בנושא העונש. היו שהימרו על המתקה של שנה או שנתיים. יוק.

הנבחרת הנוצצת הפסידה בנוק אאוט לעובדי המדינה האפורים

אין לזלזל בעורכי דינו של קצב. הם אינטליגנטים ורבי תחבולות. עו"ד ציון אמיר הוא אורטור מרשים ובעל קסם אישי. עו"ד אביגדור פלדמן, המשורר הנצחי של עולם המשפט, הוא מהמשכילים שבפרקליטינו, ועל החגורה שמתחת לגלימה המרושלת שלו יש סימני ניצחון רבים. ובכל זאת, הנבחרת הנוצצת הזו הפסידה בנוק אאוט לחבורת התובעים האפורה של פרקליטות המדינה. אלה שלא הופיעו בשערי מגזין ולא התראיינו לשיחות חולין בטלוויזיה. אלה שעובדים בתנאים קשים ואינם יכולים להרשות לעצמם לנסוע במכוניות פאר. כמה ימים לפני הכרעת הדין אף נאלצו לשבות על מנת לקבל מענק חד פעמי של 2,000 ש"ח למשכורתם הבסיסית. באותו זמן ממש, פלדמן ואמיר חגגו במסעדת נקניקים יקרה לטובת עוד כתבת פרופיל בטלוויזיה.

במשך שש שנים כמעט, זכו עורכי הדין של משה קצב ליחסי ציבור בקנה מידה חסר תקדים. בעוד הנשיא לשעבר נחבט ללא הרף, הם נותרו כמעט ללא שריטה. גם היום הם לא חשים כל צורך להודות בכישלון מקצועי, וממילא כמעט ולא נדרשים להכות על חטא. הרי הם זוכים לגיבוי ולחיפוי מלא מאנשי תקשורת, הזקוקים למידע עסיסי מתיקים מתוקשרים אחרים בהם עורכי הדין הללו מטפלים. ותסמכו עליהם שידעו להמשיך ולקחת תיקים כאלו. בסופו של דבר, הם יוכלו לחזור לאותה מסעדת נקניקים ולהרהר על התיק הגדול הבא.

אתמול, אגב, התחיל משפטו של הרב מוטי אלון. עוד איש ציבור שהסתבך בהאשמות כבדות על עבירות מין. גם הוא החליט שלא לחתום על עסקת טיעון. את אלון מייצג – מה תגידו – עו"ד ציון אמיר. נו, הרי הכל קורה לטובה.

>> כל פרשת קצב הייתה פיאסקו משפטי
>> גדי סוקניק: גילה, את הקורבן האמיתי של הפרשה