נתניהו התבלבל - לבני תקפה (צילום: החדשות 2)
זה שהולך וזאת שבאה. לבני ונתניהו | צילום: החדשות 2
בעוד 4 שנים או פחות, סביר להניח כי בנימין נתניהו יפנה את דרכו לראש ממשלה חדש. מבט מעמיק אל תוך המערכת הפוליטית מצביע על היעדר מועמד שיכול להיכנס לחליפת ביבי.

יחימוביץ' תבין בעצמה כמה לא רציני מבחינתה היה לטעון שהיא בכלל מועמדת לתפקיד רק אחרי שתכהן בשניים או שלושה משרדי ממשלה רציניים, לפיד ובנט הם לא יותר מגימיק שהצליח בזכות המחאה ולא בגלל מנהיגות או מיזם ייחודיים, וגם בליכוד עצמו יש מדבר שומם אחרי נתניהו מבחינה מנהיגותית.

ובכל זאת, יש יורשת ראויה ונכונה לנתניהו: היום לועגים לה ופרשנים מביני עניין טוענים כי מיצתה את דרכה וכוחה הפוליטיים. בולשיט. ציפי לבני מתחילה לטעמי את התיקון שלה לכיוון השלכה הנכספת שפסע היה בינה לבינה.

ההליכה לקדימה בלבלה מעט את הפוליטיקאית החרוצה והישרה. היה זה שרון שמשך איתו את לבני ופוליטיקאים אחרים מהליכוד, כדי לייסד סוג של "ליכוד ב'" ממותן יותר. ציפי נסחפה מעט שמאלה בטרמינולוגיה הפוליטית שלה כדי להיבדל מנתניהו וכדי לקושש קולות מ"הגוש" .

פעולותיה, להבדיל מדיבוריה, הוכיחו כי ה-DNA של הוריה – אנשי אצ"ל מובהקים – עדיין זורם בדמה: לבני, חוץ מהסדר מדיני, הייתה מאז ומתמיד אחת התקיפות בממשלה לנושא בטחון ישראל, תמכה נמרצות במלחמת לבנון ה-2 והתנגדה נחרצות לסיום מבצע "עופרת יצוקה" ללא מיטוט שלטון החמאס.

הליכודיות של ציפורה

הגדולה של לבני, וכאן באה גם התאמתה לתפקיד ראש הממשלה, היא שלמעשה לא נתנה דבר וחצי דבר לפלסטינים: כשרת חוץ היא שירתה מדיניות של שתי מלחמות דמים (מבחינה ערבית), תנופת בנייה מתוחכמת בהתנחלויות והצהרות מאוד לא מחייבות בתקשורת. נתניהו, לצערו הרב, נאלץ גם להכריז על שתי מדינות בבר-אילן, גם להקפיא את הבניה בהתנחלויות לעשרה חודשים וגם לנהל מבצע כירורגי בעזה ותו לא – כשטילים חגים מעל אזור המרכז לראשונה מאז 1991.

גם מהבחינה החברתית כלכלית, לבני מעולם לא זזה מילימטר שמאלה: נאמנה להשקפת כלכלה חופשית – נמנעה מתמיכה בהפגנות האימה החברתיות, הוכיחה כראש האופוזיציה אחריות כלכלית ופרוטוקולים מדיוני הכנסת מוכיחים כי מאחורי ההצלפות מחויבות התפקיד באולם המליאה – הייתה ציפי של מאחורי הקלעים מאוד "ליכודית" מבחינה כלכלית בוועדות השונות ובשיחות חולין.

כשרת משפטים בקדנציה הקודמת שלה בתפקיד, נלחמה בעוז מול בית המשפט העליון והאג'נדה השמאלנית שלו לכאורה – דרך רצונה למנות את רות גביזון כחברה בו. המאבק נכשל, אך זכור היטב: לבני נלחמת למען הרעיונות שהיא מאמינה בהן והם לא ממש השתנו.

נתניהו זקוק ללבני כי לא ימצא שותפה נאמנה וראויה ממנה לחלוק עמו את העול האדיר של התפקיד ואת ההחלטות הקשות הצפויות לו. משרד המשפטים קטן עליה  – אך זהו העונש על שגיאותיה הפוליטיות מן העבר.

אם ראש הממשלה ישכיל לקחת אותה לטנגו פוליטי מוצלח, הוא ייהנה מקדנציה מוצלחת וסיום הולם לקריירה שלו ואילו היא, לבני, תהיה המועמדת הטבעית לשבת על כסאו. אפשר להגיד הכול על חברי הליכוד – אחרי השנאות, הנקמות וסגירת החשבונות – אין חדים מהם להבחין במועמדת היחידה על המפה הפוליטית שראויה להיות ראש ממשלה ולשבת על הכסא החשוב ביותר אחרי נתניהו.