שימוש במי הגשמים הוא חיוני ואפשרי. הוא חלק מהתמודדות נכונה עם משבר המים בישראל. גם התפלה היא חלק מהפתרון, אבל זהו חלק יקר, בזבזני, ומזהם. הקמת מתקני ההתפלה עולה מיליארדים. לתפעולם נדרשת אנרגיה רבה שייצורה מגביר את הזיהום. במהלך ההתפלה גם נפלטים למים חומרים העלולים לסכן את הסביבה הימית.
החלופה היא התמודדות כוללת בכיוון אחר: חיוני להפריד מייד את מערכות הניקוז ממערכות הביוב. חיוני להבטיח גם באזורים בנויים מערכות שיוכלו לסייע להחדרת המים לקרקע ולהעשרת מאגרי מי התהום שלנו. ובמקביל, חשוב לעודד פתרונות של איסוף מי גשמים על ידי מוסדות ופרטים לשימושם העצמי.
בתחום אחרון זה, המצב בישראל הוא אבסורדי לחלוטין. בפועל איסוף פרטני או מוסדי של מי גשמים הוא אסור. בכנסת היוצאת הצעתי חוק המבקש לתקן את האבסורד הזה. הצעתי שמערכות לאיסוף מי גשמים, בידי פרטים או מוסדות, יהיו פטורים מהצורך להשיג היתר – בלבד שהמים לא ישמשו לצורכי שתייה.
הצעת החוק לא דרשה תקציב. היא עודדה התנהגות המתבצעת כבר בפועל היום על ידי אנשים רבים ומוסדות מעטים הדואגים למצב המים ומבקשים לחסוך גם כסף. באמצעות מערכות פשוטות למדי ניתן לחסוך חלק ניכר מהמים השפירים ולהשתמש במי גשמים להדחת שירותים, השקייה, ועוד. הצטערתי שגם את הפתרון המעשי זה הממשלה בחרה לחסום.
למה לחכות לבצורת?
איסוף מי גשמים אינו פרקטיקה חדשה בארץ. כל מי שמטייל בכפרים ערבים ודרוזים ימצא מאגרי מי גשמים המתמלאים ממרזבי בית המשפחה. מערכות כאלה אף שימשו במשך מאות שנים את תושבי ירושלים וסייעו בתקופות מצור. אפילו הורדוס שבנה ארמונות חורף על מצדה, שכללו "ספא" מפואר ובתי מרחץ, ניצל היטב את היכולת לאסוף ולאגור מי גשמים.
היום, בעת התמלאות הכינרת ומי התהום, בראותינו את נחלי ישראל שוצפים וזורמים לכנרת ואל הים, בל נמתין לרגע האחרון. אסור להתעורר למחסור במים רק בעת בצורת. הגיעה העת לדרוש מהממשלה לבחון ברצינות, בדומה למדינות אחרות, את פוטנציאל איסוף מי הגשמים ולתת אור ירוק לחוק לפיו כל אזרח או מוסד שירצו בכך יוכלו לאסוף מי גשמים ולאגור אותם לשימושם הסביר.
ברצוני להביע את תודתי לד"ר שמואל חן, דובר וועדת הפנים והגנת הסביבה, המלווה בכנסת בתבונה ובמקצועיות רבה את סוגיות ניצול המים בכלל ואיסוף מי הגשמים בפרט.