גוש בגרון. לציבור נמאס מהדיבור על "גושים". נמאס לו מהמתלהמים שדורשים חסימות, ונמאס לו מהדיונים הנדושים על שמאל נגד ימין. אין יותר ממשלת שמאל או ממשלת ימין - זאת המשמעות האמיתית של תוצאת שישים-שישים בין הגושים המדומים. המשמעות האמיתית היא שהציבור רוצה ממשלת מרכז. ת'כלס, זה היה גם רצון הציבור בבחירות לפני ארבע שנים, והממשלה הטובה ביותר הייתה יכולה להיות איחוד בין ליכוד, קדימה ועבודה, רק שלנתניהו היו סדרי עדיפויות אחרים. גם בסיבוב הקודם הציבור הצביע ברובו בעד ממשלת מרכז שפויה, וקיבל ממשלת ימין קיצונית שרק הגדילה את חלוקת הכספים הלא הוגנת ואת הפילוג הפנימי. אז הפעם הציבור לא איפשר אופציה כזו, ולא הותיר ברירה. הציבור אמר באופן ברור שהוא לא מעוניין בממשלה צרה.
להשתיק את הקיצוניים. הקיצוניים הם כל כך קולניים, שמרוב שהם עושים רעש, כולם שכחו מהמיינסטרים. אבל לציבור נמאס מהרעש שהם מייצרים. אין לו עניין להיות מובל על ידי השוליים ההזויים, משני הצדדים. גם לתקשורת יש חלק בזה - היא מקדשת את אלה שמדברים בצורה בוטה וצועקים, אבל היתרון הגדול של יאיר לפיד טמון דווקא בכך שהוא לא כזה.
נגטיביות זה פאסה. לציבור נמאס מהשמצות פרועות, נמאס מהרעל והשנאה שכולם מפזרים. נמאס מפוליטיקאים שעסוקים בהסברים למה יריביהם מושחתים, עלובים, מסוכנים, רדודים, ולא משקיעים מספיק זמן בפיתוח חזון אמיתי שישכנע את הציבור למה הם עצמם ראויים וטובים. כל מי שהשקיע יותר מדי זמן ואנרגיה בהשמצות המתחרים, שילם מחיר. הציבור צמא לעבודה רצינית, וגם לקצת אופטימיות, ואפשר להבין אותו (למרות שחדשות רעות מוכרות יותר עיתונים).
תפסיקו לעוף על עצמכם. הציבור רצה משהו אחר בבחירות הקודמות, אבל הרצון שלו לא התממש בגלל האגו הנפוח של הנבחרים. נבחרי הציבור ראו את עתיד הקריירה שלהם הרבה יותר משהם ראו את המצביעים. גם קרקס התעמולה הנוכחי חטא בזה - נדמה שכל הפוליטיקאים רוצים להיות ראשי ממשלה, ואף אחד לא רוצה להתמיד בעבודה קשה אמיתית ובעשייה. יחימוביץ', לבני, מופז, כולם התבשמו בשיגעונות הגדלות של עצמם במקום לקרוא את המפה, ואיבדו את הקשר עם המציאות. לפיד לא הצהיר שהוא רוצה להיות ראש ממשלה אלא התרכז בדברים שאותם הוא רוצה לשנות, ודווקא הצניעות היחסית היא זאת שקנתה את הקולות.
די לספינים. לציבור נמאס מהלהג הטפל, נמאס מהשקרים על "סקרים פנימיים סודיים", הוא לא רוצה שישלפו לו את כחלון מהשרוול כפתרון קסם, הוא רוצה חינוך, בריאות, שוויון בנטל וטיפול רציני ביוקר המחיה. לפיד קיבל אמון גם בגלל שהוא התקווה החדשה, אבל גם בגלל שהוא לא התיימר להיות מה שהוא לא. הוא לא התאבד בכל יום על ספין אחר, ולא התמכר לספינים של עצמו.
העם אמר את דברו - העם בחר בנתניהו לראשות הממשלה ורוצה שיכבדו אותו. מצער מאוד שהמערכת לא הצליחה לייצר מולו אלטרנטיבה, אבל הבוחר הישראלי הצביע ואמר שבסיבוב הנוכחי, באמת אין אלטרנטיבה יותר ראויה. עם ישראל דורש ממשלת מרכז שפויה, שתשרת את רצון המיינסטרים ולא את הקיצוניים. נתניהו ולפיד נותנים ביחד חמישים מנדטים, ולנתניהו תהיה קואליציה טובה אם היא תהיה רחבה מספיק כדי שאף אחד מחבריה לא יוכל להפיל אותה אם לא יתקבלו דרישותיו הסחטניות.
נוצר פה סיכוי אמיתי לשלטון ההיגיון ולמדינה שצריכה להתאחד סביב המרכז שלה. סביב מה שטוב לכולם, ולא רק סביב מה שטוב למגזר מסוים. בסך הכול, למי שמעוניין לפקוח עיניים ולראות - הבחירות האלה הביאו לתוצאות טובות.