יש הרבה דרכים מגוונות ועשירות להיות חרא, והישראלים באמת עושים עבודה טובה בלחקור את האופציות, אבל אולי המהממת מכולן היא בעל תו הנכה שחונה על המדרכה כך שחבר נכה אחר לא יוכל לעבור עליה עם כיסא הגלגלים שלו. מבין הדברים הנפלאים מבינתי, זו תופעה שתמיד משאירה אותי שמוט לסת. הישראלים הבריאים שתופסים לנכים את מקומות החניה הספורים שמוקצים להם הם נבלות, אבל המכניקה מובנת - לישראלים קשה להזדהות עם האחר, ואין להם את האפשרות הרגשית להכיל את מצוקתו של הנכה, שיש לו בעיות שונות לגמרי משלהם. אבל הנכים עצמם הרי מבינים זה את מצוקתו של זה, הם קולגות של מגבלות, ובכל זאת יש בהם כאלה שלא סופרים אפילו את אלה שמתמודדים בדיוק עם אותם קשיים.
זו תובנה חשובה: נכים הם בדיוק כמו בני אדם שאינם נכים - יש בהם נשמות טובות, ויש ביניהם זבלים אמיתיים. התובנה הזו מתעצמת מול האינפלציה הפורחת, כך נראה, של מכוניות בעלות תו נכה. נכון, אין פלא שמספר הנכים רק עולה במדינה השולחת מדי שנתיים את מיטב גבריה לאבד איברים ועמידות נפשית בשדה הקרב. אבל בשנים האחרונות נדמה שכל אדם שהחלים לפני 16 שנה מציפורן חודרנית מקבל את התו הנכסף ועושה בו שימוש מוגזם ופראי כיאה למזרח הפרוע שבו אנו חיים. קשה למצוא עשרה מטרים רצופים על מדרכת רחוב אבן גבירול בתל אביב בלי איזה ג׳יפ דוחה שתופס חצי ממנה עם תו נכה ססגוני על הדשבורד.
תו הנכה הוא קלף ג'וקר של החניה
מניסיון העבר, אנשים קצת מתקשים עם שחיטת הפרה הקדושה הזו. מה אתה נכנס בנכים, הם יאמרו, זו הרי אוכלוסייה מוחלשת שגם סובלת מהתעמרות הממסד. אז הנה הבהרה, שקשה להאמין שצריך לבטא אותה במפורש: אין לי טענות לנכים המשתמשים בתו חניה בצורה סבירה. יש אנשים שמקבלים תו נכה באופן מוצדק, מכל סיבה שהיא - תהי זו נכות פיסית נראית לעין או נכות מנטאלית שקשה להבחין בה, שמצדיקה התחשבות חברתית גורפת. אין מה לומר - החברה צריכה להעניק לאלה גישה נוחה ומועדפת. אבל חלק מבעלי תו הנכה - לא כולם - חשים משום מה שהצבתו על השמשה הקדמית מקנה להם את הזכות לצפצף על כל השאר, כולל כולם.
חלק מבעלי הרכבים עם תו הנכה מעניקים את הרכב לבני משפחותיהם, שישתמשו בו כאוות נפשם ויחנו - אם במקומות שלשאר הרכבים אסור ואם במקומות חנייה ייעודיים לנכים. זה דבר מדהים: נכים ובני משפחותיהם, שמכירים מקרוב את המצוקה הגדולה של נכה המתקשה למצוא מקום חניה במרחק סביר מהיעד שלו, הופכים את החיים של הנכים האחרים לבלתי נסבלים בלי שום הצדקה, רק כדי שיהיה להם נוח יותר. נכים אחרים משתמשים בתו בעצמם, אבל חושבים שמדובר בקלף ג׳וקר מטורף שמתיר הכל: לחנות על מעבר חציה ליד גן ילדים, לחסום מדרכה צרה כך שהולכי רגל לא יוכלו לעבור, להציב את רכבם על שביל אופניים לשעות ארוכות. החוק לא מתיר זאת, אבל הפקחים, יצורים רכי לב ואמפתיים שכמוהם, יתקשו לתת דו״ח ו-ודאי שלא לגרור את הרכב לבעל תו נכה שנוהג כך.
וזו עוד הבעיה הקטנה; כל מי שמסתובב ברחובות ישראל יכול לראות שתו הנכה הפך לפתרון מצוקת חניה גם עבור אנשים בריאים לגמרי. לא פעם אפשר לראות רכב בעל תו נכה עולה על המדרכה, ומתוכו קופץ אדם בריא למראה, שממהר לשאת את רגליו החזקות ולרוץ לענייניו. נכון, חלקם ודאי סובלים מבעיה לגיטימית וקשה (גם אם בלתי נראית) המקנה להם את התו הזה. אבל חלקם הם אנשים בריאים שהשיגו את התו איכשהו, או שהם משתמשים באוטו של בן משפחה נכה כי אין להם כוח לחפש חניה כמו כולנו, ומתייחסים לעולם כאל מגרש החניה שלהם.
השוק השחור של התווים
לא רק אני אומר את זה - גם יו"ר עמותת נגישות ישראל אומר את זה. לפני שנתיים הוא ביקש ממדינת ישראל להחמיר את הקריטריונים להגבלת מתן תווי חניה, במיוחד לנוכח החשיפה דאז שגילתה – היכונו לשוק של חייכם - כי במדינת הקומבינה גם תו הנכה הפך לסחורה, וישנן חברות המתמחות בהשגת תווי חניה גם לאנשים שאינם באמת זקוקים להם. ככה שבשנים האחרונות גדל מספר מבקשי התו הנכסף באלפים, ואף אם לא כולם מקבלים, בינינו מסתובבים לא מעט רכבים עם תו נכה שבתוכם יושב אדם בריא לחלוטין שרומס את החברה כולה, ובעיקר את הנכים האחרים.
אדם שחונה על המדרכה כך שאחרים לא יכולים לעבור בה הוא אפס, ולא משנה איפה הוא ניצב על ספקטרום הנכות. לאדם כזה צריך לגרור את האוטו, ולא משנה אם יש לו תו נכה או תו ראש הממשלה. נכים שמרשים לבני משפחה בריאים להשתמש ברכב שלהם ולחנות במקומות חניה של נכים צריכים לאבד את התו. נכים שחשים מגבלה רק חלק מהזמן (כמו אנשים עם מחלת פרקים קשה שמתפרצת מדי פעם) צריכים לנצל את היתרונות שמקנה התו רק כשהם מתקשים, ובשאר הזמן לחנות כאחד האדם. ואילו לאנשים שהוציאו תו נכה בתואנות מקושקשות צריך פשוט לשלול את הרישיון.
כמו רוב ההמלצות להתנהגות נאותה במרחב הציבורי - אם כי זה באמת לא קל בישראל, שבה אם אתה לא דורך על אחרים אז רוב הסיכויים שדורכים עליך - ההמלצה בעניין הזה היא פשוטה, לנכים וללא נכים כאחד: נסו לא להיות חארות.