מאז הקיצוץ בקצבאות הילדים לפני עשור, הצטרפו לחיים בעוני 517,100 אנשים ו-243,300 ילדים, כאשר תחולת העוני בקרב הילדים עלתה ביותר מ-60 אחוז! המדיניות הממשלתית, באופן עקבי, קידשה את "המשק" "הכלכלה" ו"הצמיחה", אבל הפקירה את האנשים, ריסקה את המעמד הבינוני ויצרה חברה קוטבית, שבה יותר עשירים (ישראל היא שלישית בעולם בקצב הצמיחה של העשירים) שחיים טוב, ב"מדינת תל-אביב" והרבה יותר עניים, שחיים בקושי, בלי סיכוי, ללא תקווה, במדינת הבושה וההישרדות. וכך מימשה ישראל את החזון האפוקליפטי של שתי מדינות, לעם אחד. מפולג, מרוחק, מתפרק מנכסיו הערכיים, מתכנס לתוך עצמו. שוכח את ה"אנחנו", מתמקד ב"אני".
יש חיסון לשיתוק הזה
ההווה שלנו קשה ומאתגר וכולנו נלחמים יום יום על קיומנו, אבל בלי הערבות ההדדית והסולידריות החברתית, אין לנו עתיד. אם לא נדאג לחלשים בחברה שלנו, אם לא נדע לוותר למען מישהו אחר ונילחם כדי להגן אחד על השני, נפסיד את עצמנו. וכשישראל תתבגר ותגיע לגיל מאה, כבר לא יהיה לנו בשביל מי לחגוג. כשנפסיד את ה"אנחנו", נאבד את היכולת המופלאה שהצילה וקיימה אותנו לאורך השנים, להתגייס כדי להגן על עצמנו כשמגיע אויב מבחוץ.
החברה האזרחית זיהתה את הסכנה הקיומית הזו והקימה מאות עמותות בשני העשורים האחרונים. מאז, אנחנו יוזמים פרויקטים לשינוי חברתי, מנהלים תכניות סיוע, מפתחים מודלים חדשניים, מגייסים תרומות, מפעילים אלפי מתנדבים ומשפיעים על דעת הקהל הציבורית. רק בגזרה אחת אנחנו מפסידים: שינוי סדר העדיפויות הלאומי. אנחנו שואלים את עצמנו לא פעם - איך יכול להיות שהם לא מבינים?
האם באמת אנחנו היחידים שרואים את זה? ככל שהעשייה מתגברת, כך גם המצב מחמיר. אנחנו מצליחים להשפיע ולעיתים לשנות את חייהם של עשרות אלפי משפחות ובכל זאת לא מצליחים לשנות את המצב. ואתם יודעים מה? אנחנו גם לא יכולים. רק למדינה יש את המשאבים לשנות את כללי המשחק, אבל כדי שזה יקרה, מקבלי ההחלטות צריכים קודם להבין ולרצות, אחר כך להפסיק להבטיח, לקטוע את השעבוד לפקידים ולביורוקרטיה, ופשוט לעשות. באתם לשנות? זה יקרה רק אם תתחילו עכשיו, מכיוון שמאות אלפי ישראלים לא מצליחים לחיות ואין להם יותר זמן לחכות.
בשבועות האחרונים מתקיים דיון ציבורי ער, האם לחסן את ילדינו נגד מחלת הפוליו. שיח ציבורי דומה חייב להתקיים בנוגע לסדרי העדיפויות של החברה הישראלית. איזו חברה אנחנו רוצים לבנות כאן? איזה עתיד אנחנו תווים לילדים שלנו? החדשות הטובות הן, שזה בידיים שלנו, ושל ממשלת ישראל, מכיוון שיש חיסון מתאים לשיתוק הילדים העניים, והוא אפילו לא מסוכן. צריך פשוט להסכים שזה חשוב, להקצות משאבים, להכין תכנית וליישם אותה. שר האוצר ושר הרווחה נתנו התחייבות להקצות 200 מיליון ₪ לטיפול באי הביטחון התזונתי. זו בהחלט עשויה להיות התחלה טובה.
עו"ד ערן וינטרוב הוא מנכ"ל ארגון לתת