אוכל ומזלות-גבר לוחש לאישה שצוחקת,שותים שמפניה (צילום: אור גץ)
צילום: אור גץ
יקר כאן. האוכל, החשמל, הבגדים, שכר הדירה – הכל עולה הרבה כסף. וכשאנחנו רוצים לברוח מכל זה, לצאת לבלות ולנקות את הראש, אנחנו מגלים שגם מחירי הכניסה למועדונים והאלכוהול בתוכם יקרים. איזה כיף לנו הנשים – סליחה, "הבנות" – שמקומות מסוימים מציעים לנו כניסה חופשית או משקה ראשון חינם?

על פניו, מדובר בפריבילגיה נשית. אולי זה אפילו איזשהו פיצוי על המשכורות הנמוכות יותר שאנחנו מרוויחות (נמוכות ב-66% בממוצע ממשכורות גברים), או על הסכומים הגדולים שאנחנו מוציאות על מוצרי טיפוח כדי להתאים את עצמנו למודל יופי בלתי אפשרי. אבל מה באמת עומד מאחורי האסטרטגיה השיווקית הזו? האם טובתנו היא שעומדת לנגד עיני בעלי הפאבים והמועדונים, או שמא דווקא תפיסה אחרת - כזאת שמשמרת את המקום המגדרי הנחות שלנו?

המטרה של "משקה ראשון חינם" או "כניסה חינם" היא להציע תמריץ כלכלי לנשים כדי להביא אותנו למקומות האלה, מתוך הנחה שאם תהיה נוכחות גבוהה של נשים במרחב מסוים, אז יגיעו גם הרבה גברים, והם כבר יוציאו הרבה כסף. מה שלא נאמר - אבל עולה בבירור מהצעד הזה - הוא שהכוונה אינה להביא נשים לפאב כדי שיספרו על היום שלהן בעבודה, או על ההצלחה במבחן האחרון, או (חלילה) על הטרדה מינית שחוו. הכוונה היא להביא נשים כדי ש"יקשטו" את המרחב הציבורי, ושיהוו פוטנציאל למין, שעומד לרשות הגברים שבאים למקום.

למקרה שפספסנו את המסר הזה, הרבה פעמים מלוות מודעות ה"כניסה חינם" בציור או בצילום של אישה (או חלקים מגופה) כוסית ויפהפייה בתנוחה מינית, רק מחכה שהגבר שמביט בה ייכנס פנימה. זה מה שקרה, למשל, במועדון "אלנבי 40", שידוע כמקום שמייצר נוף של נשים שיכורות ועירומות באמצעות חלוקת פרסים לנשים ששותות ומתפשטות. ולא, הם לא עושים את זה מתוך מחשבה על עידוד מיניות נשית משוחררת בעולם פטריארכלי שמדכא אותן.

הכניסה למועדון, ארכיון (צילום: חדשות 2)
מחלקים פרסים לנשים שיכורות. "אלנבי 40" | צילום: חדשות 2

אני שותה בחינם משמע אני מגניבה

מעבר לעובדה שכבר נפסק בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים שמדובר באפליה על רקע מיני (לרעת גברים), יש בכך גם פגם מוסרי. בעלי פאבים ומועדונים משלמים לנשים כדי ליצור אצל הגברים שמגיעים למקום תחושה שיש היצע גדול של יופי ומיניות נשית לשימושם. כלומר, הם משעתקים את היחסים בין גברים לנשים ככאלה של כובש-נכבשת, לוקח מין-ספקית מין, קונה-נקנית. אני משאירה לכם לחשוב לבד על מקומות נוספים שבהם יש היצע של נשים עבור גברים, ושבו נשים מקבלות תשלום עבור מיניותן.

יותר מזה: המסר שמועבר, גם לגברים וגם לנשים, הוא שיחסים כאלה הם מגניבים. בתוך עולם שבו אנחנו חושבים שאנחנו מגניבים, או מנסים להיות כאלה, בילוי בפאבים ובמסיבות הוא סמל סטטוס למגניבות. לכן, אם בפאבים ומסיבות זה מגניב להיכנס בחינם (אם את אישה), אז זה כנראה גם מגניב לקבל אישור לנשיות שלך בכך שאת משמשת פיתיון לגברים. ואם זה מגניב להגיע למקום אליו בנות נכנסות חינם (אם אתה גבר), זה כנראה גם מגניב להגיע מתוך ציפייה שמלא בחורות כוסיות (כמו אלו שבמודעות) מחכות רק לך. בקיצור, אין מגניבה מתרבות האונס.

אין כאן ביקורת על הרצון לצאת ולפגוש אנשים מהמין והמגדר השני, אלא על האופן שבו המרחב שוב הופך ללא-שוויוני, כיוון שהוא שם נשים בעמדה שבה לגיטימי להתייחס אלינו כאל אובייקט מיני. אם למקומות בילוי יש רצון להציע תמריץ כלכלי כדי למשוך קהל, מדוע שלא יציעו לכל המבלות והמבלים משקה ראשון חינם או כניסה חינם עד חצות? אפשר לקחת דוגמה מפאבים של הומואים או לסביות. שם - במקומות המעטים שבהם יש מבצעים כאלה - הם תקפים (מטבע הדברים) לשני הצדדים באינטראקציה הזוגית. ולמרות שאין צד אחד שמגיע מוקדם יותר ומשמש כספק שירות או כחתיכת בשר, אנשים בכל זאת יוצאים למקומות האלה, מבלים, מכירים ומוציאים כסף, הרומנטיקה לא מתה והסקס סוער.

אז למה נשים עושות את זה? מי מכריח אותן להיכנס חינם או לשתות בחינם? למה שלא ישלמו כמו הגברים ויזכו ליחס שוויוני? העניין עם נורמות חברתיות הוא שהן נדמות לנו כטבעיות או כלא מזיקות, עד שאנחנו מבינים את ההקשר הרחב יותר שלהן. סביר להניח שרובנו בכלל לא מודעים לבעייתיות בכך שאינטראקציות רומנטיות או מיניות בין נשים לגברים אינן שוויוניות. אבל כל עוד נמשיך לחשוב שמיניות של נשים אינה שייכת להן אלא ניתנת לקנייה, שייכת לגברים או מעידה על רמת המוסריות של נשים, מקומן של נשים יישאר לא שוויוני בחברה. זה לא שווה כמה עשרות שקלים שחסכנו על בירה.