אתמול הגישה התביעה הצבאית כתב אישום נגד עאהד תמימי, הנערה בת ה-16 המוחזקת במעצר כבר שבועיים, מאז נשלפה ממיטתה באמצע הלילה, לאחר שתיעוד ווידיאו של ניסיונה לגרש חיילים מביתה הפך לוויראלי. אמה, נרימאן תמימי, נעצרה אף היא יום לאחר מכן, כשהגיעה לתחנת המשטרה כדי ללוות את בתה במעצרה הראשון. בת דודתה של עאהד, נור תמימי, נעצרה באותו לילה. ביום חמישי שעבר נעצרו אף מנאל תמימי וג'מיל אל-ברר'ותי, כשהשתתפו בהפגנה נגד מעצרן של שלוש הנשים מול בית המשפט הצבאי. כולן נוספו למאות הפלסטינים שהצבא עצר בשבועות האחרונים במסגרת ניסיונותיו לדכא את המחאה הפלסטינית בעקבות הצהרת טראמפ על ירושלים.
התביעה ביקשה מבית המשפט להאריך את מעצרן של הפעילות, וכמו תמיד, גם הפעם קיבלו השופטים את רוב בקשותיה, ודחו את בקשות השחרור והערר שהגישה עורכת דינן גבי לסקי. בבתי המשפט הצבאיים – המתנהלים כבתי משפט רק לכאורה – זוהי השגרה: מצד אחד ניצבות נשות משפחת תמימי, כנתינות של המשטר הצבאי הישראלי; ומהצד השני – התביעה והשופטים שהם תמיד אנשי צבא, כלומר חלק מאותו מנגנון המנהל את חיי משפחת תמימי. הצווים הצבאיים – הקובעים מה מותר ומה אסור לפלסטיני לעשות – נכתבים כולם על ידי קצינים ישראלים ומשקפים את מה שנחשב בעיניהם להגנה על אינטרסים ישראליים, מעל לראשיהם של הפלסטינים שנותרים חסרי כל השפעה על תוכנם. זוהי המציאות שבית המשפט הצבאי מכנה "שלטון החוק".
הזמן שהחשודות נמצאות במעצר מאפשר לתביעה הצבאית לתפור להן כתבי אישום מנופחים: חשודה ביידוי אבן בתאריך זה, חשודה בהפרת סדר בתאריך אחר, חשודה בשידול לזריקת חפצים, בתקיפת חייל, בהפרעה לחייל, בהעלבת עובד ציבור, בפגיעה בביטחון האזור, בהסתה, בעבירות נגד הסדר הציבורי, שורה ארוכה של האשמות המתוארכות לעבר עד אפריל 2016 – וגם זה רק כי הצו הצבאי לא מאפשר להם לחפש רחוק יותר. מציאתן של ראיות חדשות לכאורה, על עבירות לכאורה שבוצעו בעבר, מאפשרות לתביעה לבקש את הארכת המעצר, לשופטים להיעתר לבקשה, ולעזאזל עם העובדה שבשעתו הרשויות לא ראו כל צורך לעצור או לזמן לחקירה את אותן חשודות לכאורה בגין אותם אירועים עצמם.
מהלך הענישה הנקמני נגד הנשים עזות המצח ממשיך ומתגלגל, כאשר השופטים מייצגים נאמנה את עקרונותיו של משטר הכיבוש. כאשר השופט הצבאי אומר כי "מעשיה של החשודה מעידים כי אין בה כל מורא כלפי כוחות הביטחון, כי היא בזה להם ומנסה לפגוע בהם באופן החורג חריגה מובהקת וברורה מהתנגדות ומחאה לגיטימית", הוא מסתיר את העובדה שעל פי העיקרון המנחה של ישראל, לפלסטינים כלל לא שמורה זכות להפגנה ואין מחאה שתיחשב בעיניה ללגיטימית. מבחינתה, הפלסטינים אינם זכאים לחופש ביטוי, ובמיוחד לא לחופש להביע התנגדות לכיבוש. התנגדות לכיבוש כמוה כהסתה, תוך הפרה של צו צבאי. כפי שעולה מהפרוטוקולים של הדיונים בבית המשפט, אפילו תיעוד ושידור של אירועים ב"פייסבוק לייב" נחשבים על ידי התביעה הצבאית לעבירה מסוכנת.
כשמערכת שלמה מתגייסת למשימת השפלתה וענישתה של נערה בת 17 בטענה ש"אין בה כל מורא", זוהי הזדמנות מצוינת בשבילנו, האזרחים שבשמם פועלת המערכת, ללמוד על טיבה. נחזור ונזכיר את המובן מאליו: לו עאהד תמימי הייתה יהודייה, הסיכוי שתיעצר היה אפסי; בבתי המשפט הצבאיים שופטים רק פלסטינים; אחוז ההרשעות בבתי המשפט הללו מתקרב ל-100. כך, מאחורי משחק תפקידים מוקפד ושפה משפטית מנומקת ומהוגנת, מתנהל אחד ממנגנוני הכיבוש הפוגעניים ביותר, אשר מטרתו אינה חתירה לצדק ולאמת, אלא שימור השליטה הישראלית על העם הפלסטיני.
אין כל ייחוד במעצרה של עאהד תמימי מלבד היותו מעצר ראווה שתוקשר באדיבות דובר צה"ל. אלא שמעצר מתוקשר זה מדגים כיצד ישראל ממנפת את "שלטון החוק" על מנת לדכא את עאהד תמימי, את משפחתה, את תושבי הכפר א-נבי סאלח הנאבקים כמעט עשור מאבק לא חמוש נגד השתלטות מתנחלים על אדמותיהם בחסות המדינה, ואת העם הפלסטיני בכללותו. אלפי נשים וגברים פלסטינים נוספים, צעירות ומבוגרים, מוכרות או עלומים, זהובי תלתלים או לא – ימשיכו לשלם את המחיר הבלתי נתפס של תאוות הנדל"ן הישראלית מדי שנה, כל עוד יימשך הכיבוש.
הכותב הוא דובר "בצלם"