פיגוע בתיאטרון בפריז (צילום: חדשות 2)
משוחררים ממשחק ההסברה. סרטון המתעד אנשים נמלטים מבטקלן | צילום: חדשות 2
בכל פעם שמתחיל אירוע תקשורתי משמעותי אני מרגיש שאני חוזר לתיכון. כשאני יושב עם חברים ולפתע מישהו קורא "היה פיגוע!", אני חוזר בבת אחת לרגעים בבית הספר שבהם מישהו היה רץ לכיתה וצועק "יש מכות!". כל מה שרציתי לעשות אז היה לרוץ לחצר לספוג אקשן לפני שהמבוגר האחראי יגיע ויפסיק את החגיגה.

עכשיו החצר היא וירטואלית: פייסבוק, טוויטר, ווטסאפ, אתרי החדשות. לשם אנחנו רצים בכל אירוע מתגלגל מהסוג שאירע בסוף השבוע האחרון בפריז. אלא שהפעם הדברים היו שונים, ומי שהיה מחובר לאינטרנט באותן שעות נוראיות גילה פיד בוגר יותר, אחראי יותר, שקול ורציני. באירועים מהסוג הזה הרשת מאופיינת לרוב בכאוס מוחלט - דיווחים סותרים ודיסאינפורמציה, פזיזות והלם, הסתה והתלהמות. אבל הפעם הורגש משהו אחר. הפעם נראה היה שמשתמשי הרשתות החברתיות התחילו סוף סוף להפנים את הכוח שיש להם בידיים ולמדו להשתמש בו באחריות. 

בדיקת סטטוס

בשונה מן העבר, האירועים בפריז היו הפעם הראשונה בה הרשתות החברתיות עשו יותר סדר מבלגן. השימוש בהאשטאגים אירגן את הצפת המידע, והגולשים מצאו בקלות אינפורמציה מהימנה על מה שקורה בשטח. מיד עם תחילת האירועים תפס תאוצה ההאשטאג #ParisAttacks, תחתיו הופץ מידע רב עבור מי שנמצא בפריז. כך, למשל, החלו להתפשט במהירה הידיעות כי מוניות ברחבי העיר מסיעות כל דורש ללא עלות (לאור העובדה שתנועת התחבורה הציבורית הופסקה). האשטאג אחר שבלט הוא #PorteOuverte (דלת פתוחה), שחיבר בין אנשים שנזקקו למקום לישון או לאכול (למשל, בגלל שנתקעו בדרך לפריז) לבין אזרחים שפתחו בפניהם את דלתות בתיהם ללא תשלום.

אולם השירות הבולט ביותר היה ה-Facebook Safety Check שאיפשר לגלות מה מצבם של אנשים הנמצאים בקרבת האירועים. זו הייתה הפעם הראשונה שהשירות נכנס לשימוש מחוץ למסגרת של אסון טבע, ועכשיו קשה לדמיין את חיינו בלעדיו. ה-Safety Check מאפשר למשתמשי פייסבוק הנמצאים באזור מוכה אסון לסמן עצמם כ-Safe וכך לעדכן את חבריהם שהם מחוץ לכלל סכנה. מדובר במערכת פשוטה יחסית שיכולה להוריד באופן קיצוני את מפלס הפאניקה הציבורי. 

אחד ההאשטאגים הפופולאריים ביותר באותו ליל שישי בפריז היה #PrayforParis. לא קריאות נאצה נגד מהגרים, לא כעס נגד האסלאם. פשוט "תתפללו". מהר מאד הרשת הופצה בתמונות מערי העולם (תל אביב וירושלים ביניהן, כמובן) שהאירו אתרים מפורסמים בצבעי הכחול-לבן-אדום הצרפתי כאות הזדהות. השיח הכלל-אינטרנטי היה קודם לסייע ולתמוך בצרפת ברגעיה הקשים.

בנוסף, חברות תחבורה ציבורית התגייסו למען הציבור. כך למשל חברות כמו Eurostar ו-EasyJet הודיעו ברשתות החברתיות הרשמיות שלהן כי נוסעים אשר יבחרו לבטל או להחליף כרטיסים יוכלו לעשות זאת בקלות רבה וללא דמי ביטול או עלות נוספת.

עכשיו בכיכר רבין, עצרת הזדהות עקב מתקפת הטרור בפריז, הציבור מוזמן. רוצים לשלוח מסרים של תמיכה? תייגו ISRAELwithPARIS# ברשתות החברתיות.Ambassade de France en Israel שגרירות צרפת בישראל

‎Posted by ‎עיריית תל-אביב-יפו‎ on‎ שבת 14 נובמבר 2015

איפה הסרטונים הוויראליים?

אחד הפוסטים הבולטים יותר בשיח הישראלי היה זה שפירסם עמית סגל במוצאי שבת: "מה בעצם 'לא נורמלי'? העובדה שעד עתה אין שום תיעוד לאף פיגוע בפאריז, או הצילום מכל זווית, תוך שניות, של כל דקירה אצלנו?". היום כבר אפשר למצוא ברשת כמה סרטונים מהאירועים, כשביניהם בולטים ארבעה: הפיצוץ הנשמע במגרש הכדורגל; הלהקה מנגנת, ואז היריות; האנשים הנמלטים מאולם בטקלן; וכוחות הביטחון שנלחמים במחבלים מחוץ למסעדה. זה לא דבר מובן מאליו שלא מופצות תמונות וסרטונים של מוות באירוע רב נפגעים בו מעורבים אלפי אנשים עם טלפונים סלולריים, אבל הציבור הצרפתי (שלא צריך לשחק במשחק ההסברה שבו אנחנו כישראלים לוקחים חלק) לא מצא צורך לעשות כן. לכן השיח האינטרנטי והשיח התקשורתי נשארו "נקיים" יותר והיסטריים פחות.

אירועים חדשותיים מהסוג הזה הם כר פורה לשמועות ולמידע שגוי שמופץ בציבור. דוגמה בולטת לכך היה הפיגוע במרתון בוסטון בשנת 2013, אז אפילו ה"New York Post" פירסם על שער העיתון צילום של שני צעירים שנכחו במרתון והציג אותם כמבוקשים על ידי ה-FBI, בעוד שלשניים לא היה כל קשר לפרשה. גם באירועי פריז החלו להתפשט שמועות במרחב הווירטואלי, אולם הפעם נראה שהתקשורת כבר למדה את הלקח ומיד הופצו כתבות שונות המפריכות את השמועות שהחלו לצוץ ברחבי הרשת. כך למשל עשו גם ב-CNBC וגם ב"באזפיד".

ומה ברשתות החברתיות בישראל? לנו יש עוד דרך ארוכה. קריאות התלהמות ושמחה לאיד לא היו נדירות בפידים החברתיים באירועים האחרונים, כמו גם בגל הטרור בישראל. נראה שכמו תמיד, גם הפעם אנחנו מאמצים טרנדים באיחור. אבל אם המגמה העולמית תמשיך בכיוונים החיוביים, בסוף לא תהיה לנו ברירה אלא להצטרף.

הכותב הוא מנהל תקשורת דיגיטלית ב"תל אביב עיר עולם"