בשנים האחרונות כלי התקשורת התאהבו בקונספט של "סיכום אירועי השבוע בדקה". לפעמים הדקה קצרה מלהכיל את כל שאירע. לצערי, בעת האחרונה, אפילו את עלילות היומיום של דוד ביטן, דוד אמסלם והנספחים אי אפשר לכווץ לדקה אחת קטנה. הנה, כל זה קרה ביממה אחת לבדה: מופע אימים של אמסלם במליאה, הדחת חבר הכנסת בני בגין מוועדת הפנים של הכנסת, תחקיר מטריד על מינוי שופטים בתכנית "עובדה", האמירה של ציפי חוטובלי על יהודי אמריקה (לפיה הם לא מבינים את ישראל בגלל שמעולם לא שלחו את ילדיהם להילחם), וגם טקס האזכרה הממלכתי לדוד בן גוריון. איך הכל מתחבר? בואו נציץ בהיסטוריה לדקה ונדע.

עד המהפך של 77' חיינו תחת ההגמוניה של מפא"י. באותה תקופה לא שאלו אם מפא"י תזכה בבחירות, אלא בכמה מנדטים היא תזכה. מפא"י, כמדיניות, הזרימה כספים למוסדות המרכזיים כדי לחזק את מוטת השליטה במדינה. בלי פנקס אדום לא היית מוצא עבודה – לא ב"דן", לא אצל החברים ב"אגד", לא בעיתון "דבר" ואפילו לא בספורט במרכז הפועל. "אנחנו דואגים לאנשי שלומנו", הם אמרו. הרי בשביל זה הם נבחרו. אז, אחרי 29 שנים, המיעוט "הדפוק" מחירות הפך לרוב והדיח את המפא"יניקים. מאז חלפו כבר 40 שנה (!), אבל הללו עדיין מעדיפים להגדיר את עצמם כמופלים לרעה, או במילים אחרות: רוב, אבל עדיין דפוק. 

ב"עובדה" התברר שאם אתה אשכנזי או סתם שמאלן, כנראה לא תתמנה להיות שופט. למה? כי אחרים שולטים עכשיו בכיפה. אבל גם להיות ימני זה לא מספיק. כשנדב העצני, איש ימין מובהק, כותב ב"מעריב" שעל ראש הממשלה להתפטר בגלל פרשת המתנות, מיד קופצים עליו המלך, אביריו ובריוניו, מצחצחים חרבות, מגדפים ואומרים: "העצני הוא בכלל ימני מחמד המתחנף לשמאל".

ההשתלטות וההשתלחות כבר מגיעה אל מעבר לים. "יהודי ארצות הברית לא יודעים מה זה צבא, מה זה רקטות", אומרת סגנית שר החוץ חוטובלי, וממשיכה: "גם את רחבת הכותל הם לא מכירים". טוב נו, אולי גם הם שכחו מה זה להיות ימניים.

את הנשיא רובי ריבלין יש להדיח, קובע אורן חזן, כי אל לו לשכוח היכן הוא גדל ומי בכלל גידל אותו. המפכ"ל מעצבן? נקצץ לו במשכורת, מציע אמסלם. המלצות המשטרה בגמר חקירת ראש הממשלה צריכות להיות בגדר סוד, אומר ביטן, ומדיח את מי שסבור אחרת. עיתונאי מדליף מחקירה? שילך לשנת מאסר, קובע אמסלם. וליתר ביטחון, הבה נחוקק את "החוק  הצרפתי", כי אסור, אסור לפגוע בשלטון. גם על מבקר המדינה המטרה כבר סומנה.

חוטובלי ונתניהו, ארכיון (צילום: פלאש 90, יונתן סינדל, חדשות)
"לא מכירים את רחבת הכותל". חוטובלי (משמאל) עם נתניהו | צילום: פלאש 90, יונתן סינדל, חדשות

האזכרה לבן גוריון חידדה את השונה בין אז להיום, וגם את הדומה. אז, פרשת לבון הביאה את תחילת הקץ של שלטון מפא"י. אפילו "דבר" לא הושיע. היום, "המופלים לרעה", אלה שבשלטון, שיכללו את השיטה. יש חשד לשחיתויות? נפעל נגד הרשויות. תאגיד השידור לא בסדר? נסגור את השאלטר, כי "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו"?

נכון, יש צדק בחלק מהטענות. הנשיא באמת מעצבן, בגין הוא עוף מוזר, ועוד יש מקום לאפליה מתקנת. אבל הכוחנות והנפנוף בשרביט השלטון כי "אנחנו נבחרנו" הוא-הוא שיביא לקיצו. אפשר לעשות כמעט את הכל עם יותר הוד והדר, בדיוק כפי שכתב ז'בוטינסקי לפני 81 שנה. ההדר מורכב מאלף דברים של מה בכך: החל בהדר מוסרי ויושר אנושי, דרך הבקשה לאכול בשקט ובמתינות, ועד לוויתורים זעירים. כך תהיה לא רק ג'נטלמן, אלא בית"רי אמיתי. וואו, כמה זה חסר.

הכותב הוא מנהל קרן הישג בישראל ושימש בעבר כדוברו של ראש הממשלה בנימין נתניהו