רון חולדאי הוא איש מאוד לא נחמד. המעבר שלו מטייסת הקרב לאזרחות הפכה אותו לאזרח מתנשא. המעבר שלו מהנהלת הגימנסיה העברית הרצליה ללשכת ראש העיר הפכה אותו לאדם יהיר. תוצאות הבחירות, בהן הביס את יריביו בקלילות, הפכו אותו לפוליטיקאי אדיש. אז למה בכל זאת הוא נבחר שוב ברוב קולות, וייבחר שוב בבחירות הבאות? כי הוא ראש עיר מצוין.
אני לא אוהב את האיש וגם לא הצבעתי לו אף פעם, אבל כתושב העיר מזה למעלה מעשרים שנה, אני חייב להודות כמעט בכעס שהוא מבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר. כשחטפתי קנס של מאה שקל על חניה מתחת לבית כי עוד לא הספקתי לשים תו חניה - קיללתי אותו. אבל היעילות הזאת מכניסה כסף לעיר שלי, והקנס הזה חזר אליי בצורת עיר מטופחת ותרבותית.
מאז התחילה "מחאת האוהלים" הפתיעה אותי התנהלות העירייה בראשותו. הופתעתי כשדפני ליף וחבריה קיבלו את חלקת האדמה הכל כך יקרה בשדרות רוטשילד ליד כיכר הבימה, והייתי בהלם כשראיתי שהמאהל התפשט אל מעבר לרחוב אלנבי. הופתעתי, כי בתור איש שלא אוהב לחלק מתנות, חולדאי נתן למפגינים את כל מה שאפשר היה לדרוש ממנו, ויותר. שדרות רוטשילד, נורדאו, בן גוריון וח"ן נרשמו בטאבו על השם "צדק חברתי", שלא לדבר על כך שמדי מוצאי שבת העיר הייתה נסגרת לתנועת מכוניות בשל ההפגנות הסוערות.
כתושב איזור רוטשילד, היה לי קשה. מצד אחד אני מזדהה עם המחאה בכל רמ"ח איבריי, מצד שני נאלצתי לסבול ירידה ניכרת באיכות החיים. מעבר לצחנה שהתחילה לעלות מהשדרה הכי יפה בעיר, גם הפקקים מדי בוקר וחסימת הכבישים הכמעט יומיומית הפכו את החיים שלי ושל שכניי לבלתי נסבלים.
למה זה מגיע לו?
אחרי הפגנת הענק שנערכה בכיכר המדינה לפני שבוע החליטו ראשי המאבק החברתי לפנות את האוהלים מהשדרה, ובתיאום עם העירייה החליטו להשאיר נציגות קבועה במיקום המקורי, בפינת כיכר הבימה. חלק קטן, אנרכיסטי ואלים, החליט להתפלג ממארגני המחאה והחליט לפעול בכל הכוח (תרתי משמע) נגד פינוי האוהלים. אחרי שהעירייה פינתה את האוהלים הנטושים שנותרו בחלק הדרומי של השדרה, הגיעו אותם מפגינים לבניין העירייה, חסמו את רחוב אבן גבירול ויידו צבע וביצים על בניין העירייה. המשטרה הגיעה למקום, וזה נגמר במעצרים מאוד פוטוגניים והפגנה לילית סוערת מול ביתו של חולדאי.
למה זה מגיע לו? על כך שהוא אישר במשך חודשיים לאותם אנשים להשתמש בשטח ציבורי כבית שימוש? על כך שבסוף החליט להחזיר (בהסכמת שני הצדדים) את האזור לבעליו החוקיים - תושבי העיר? בצילומים שהופצו באינטרנט ניתן לראות מעצרים של מפגינים, שכביכול לא עשו כלום - כמובן שאותם צילומים לא כוללים את הרגעים המקדימים למעצרים - ואת האלימות בה נקטו המפגינים עצמם שחסמו עוברי אורח באחד העורקים המרכזיים של תל אביב ומנעו מהם להמשיך בתנועה. האמת, תחושת הבטן אומרת שאותם מפגינים רק חיכו שתהיה להם הזדמנות לשבור את הכלים ולפצוח במחאה אלימה ואישית נגד ראש העיר.
במוצאי שבת חצו אותם אנרכיסטים קו אדום נוסף. ראש העיר הגיע להשתתף בדיון "אלף השולחנות" שנערך ברחבת מוזיאון תל אביב (שוב, שטח עירוני), וסולק משם בבושת פנים ובליווי שוטרים אחרי שניסה להשתתף כאחד האדם באחד הדיונים. גם כן דיון. במקום שחולדאי יישא וייתן עם מי שחולק על דעתו ודרכו, המפגינים השאירו את השיח במעמד צד אחד.
עלה להם השתן לראש
לאנשים האלה עלה השתן לראש. אזרחים פשוטים שלפני חודשיים לא היו חולמים על פגישה עם ראש העיר כדי לדבר איתו על פתרונות יצירתיים לשיפור המצב החברתי, פתאום מרשים לעצמם לגרש אותו מדיון לגיטימי? איפה הדמוקרטיה? איפה תרבות הדיון? כל מה שנשאר זו אלימות מגעילה, שמרחיקה אנשים טובים מהמחאה הכל כך חיונית הזאת.
חבורה אנרכיסטית ואלימה מנסה להשתלט על אחד מגלי המחאה היותר יפים שהיו כאן, שאפילו ציניקנים גמורים כמוני מתקשים שלא להתרגש ממנו. חבורה אנרכיסטית ואלימה מנסה להכתים את פניהם של אנשים טובים שמנסים להביא לשינוי אמיתי במדינה. חבורה אנרכיסטית ואלימה גורמת לדבר הענק שמתחולל במדינה שלנו להיראות כמו מסע התנקשות פוליטית נגד ראש עיר, שלמרות שהוא אולי פוץ מתנשא ויהיר, יזכה גם בבחירות הבאות.
ולא נסיים בלי הקלאסיקה הנדרשת של עוזי חיטמן ז"ל:
אדוני ראש העיר
אולי תתן לי לשנות
אני אוהב ת'עיר הזאת
רק ליום אחד נחליף בכיסאות
אולי תתן לי לשנות
אני אוהב ת'עיר הזאת