למה לא מענישים את פושעי "תג מחיר"?

עוד לא הספקתי לשמוע שנטשה אטלס צפויה להגיע להופעה בארץ וכבר שמעתי שהיא ביטלה. באסה. יכול היה להיות מאוד מעניין (וגם מאוד מהנה) לבלות בהופעה שלה בתל אביב. לפעמים אני מרגיש שליוצרים הערבים, ויותר מכך, ליוצרות הערביות, המפוזרים ברחבי המערב, נודעת חשיבות מכרעת בביסוס הדמוקרטיזציה המיוחלת המזדחלת לכיוונו של העולם הערבי (שהוא, כמובן, העולם שבו אנו חיים). לא שצריך חלילה להוריד מערכם של שלל האמנים החיים ופועלים בארצם, אבל בכל זאת, זה ידוע שלפעמים "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".

בנוסף, איכשהו, ואני כותב את זה מנקודת ראות סובייקטיבית לגמרי, השאיפות לצדק ולשוויון בעולם הערבי נשמעות באוזניי באופן חד וברור יותר דווקא כשהן יוצאות מפיה של אישה. אמניות יוצרות כמו המשוררת האמריקנית סוהיר חמאד והראפרית האנגלייה שאדיה מנסור (ששתיהן הופיעו בעבר בארץ) מייצרות אמירה שהיא גם מאוד ערבית וגם מאוד משוחררת. ומשהו בסוג האמירה הזה מדבר אליי מאוד. להרגשתי, השתיים לא ויתרו על שום מרכיב מההוויה והזהות הערבית שלהן, ובכל זאת אין ספק כי להט המהפכנות הבוער בהן יונק גם מהשפעות המערב. זה כאילו שהן נעמדות על כתפי המסורת על מנת לתבוע שינוי או משהו כזה.

נטשה אטלס, שיכולה להוסיף את עצמה לסופר גרופ די מפואר של אמנים שהייתי בטח נוסע לתל אביב כדי לראות אלמלא הם ביטלו את ההופעה שלהם כאן (לצד אלביס קוסטלו, גיל סקוט הרון ז"ל, הפיקסיז, וזה מה שאני זוכר כרגע), היא מז'אנר טיפ טיפה אחר. קצת כמו ההבדל בין מוזיקת עולם להיפ הופ, ככה ההבדל בין נטשה אטלס לשאדיה מנסור או סוהיר חמאד. אצל נטשה אטלס יש משהו אלכימאי כמעט, משהו שמצליח לחבר בין ערימת הזהויות וההשפעות שחיות בקרבה (וביניהן, לדבריה, גם עשרה אחוזים של יהדות שהגיעו אליה באדיבות סבי סבה) ומוכיח שהחיבור אפשרי. "החיבור אפשרי" הוא למעשה המהות הגרעינית של יצירתה של נטשה אטלס. ואם יותר לי, החיבור הזה הוא לא רק אפשרי אלא אפילו מקסים ולעיתים קרובות מרגש.

ומבלי להיכנס לשיעמום של כן, לא, אולי, כמה ולמה, ברור לגמרי שלמרות שהחיבור האמנותי אפשרי, הצפייה במופע המסקרן הזה בתנאים שמתקיימים בישראל של היום היא דווקא בלתי אפשרית. שוב. ובניגוד לדעתם של מגיבים מספר 1 עד 5 באתר של הארץ, גם ברור לגמרי שזה חבל.

תג מחיר

מתנגדי האפשרות לחיבור מקרבנו שרפו השבוע מסגד בצפון הארץ וריססו בלב הפיח את המילים "תג מחיר". איזו אסכולה מוסרית-חינוכית מסוגלת לתמוך במעשה כזה? מתי בהיסטוריה התעמרו היהודים במזיד בשכניהם? תג המחיר המוצדק שיש לשלם בעבור רצח הוא תקופת כלא ממושכת. התעללות חסרת אבחנה בחפים מפשע ששייכים לאותה הדת של מבצעי הרצח, היא פשע בפני עצמו שגם לו ראוי לקבוע (ולבצע!) תג מחיר של מאסר ממושך. ומוטב מוקדם.

סי אס איי

לפעמים אני רואה CSI. אני מודה. גילטי אז צ'רג'ד יור אונר. וב-CSI, כשנרצח מישהו, מיד עולה שאלת המניע. האם זה שוד? האם זה דומסטיק? או שאולי זה דווקא הייט קריים, יעני "פשע שנאה"? עכשיו, מצפייה באי אלו פרקים של סי אס איי, עולה כי על פי תפיסת העולם של כותבי הסדרה, הרוב המכריע של בני האדם (או לפחות רובם של אלה המהלכים בערים שבהן מתרחשת הסדרה), מכיר בזכותם של בניהם של תרבויות/ דתות/ אמונות פוליטיות/ נטיות מיניות מגוונות ושונות להתהלך לצידו. עם זאת, למרבה הצער, קיים גם מיעוט בעייתי, שמעוניין להזיק לאנשים מסקטור אחר מהטעם הפשוט שהאנשים מהסקטור האחר אינם שייכים לסקטור שאליו שייך הגורם שמעוניין להזיק. מסובך, אני יודע.

במקרה כזה, שקורה אגב, אחת לשניים או שלושה פרקים בממוצע, מוגדר הפשע כ"הייט קריים". מישהו מהקלאן רוצח אפרו אמריקני? הייט קריים. נוצרי אדוק רוצח הומוסקסואל? הייט קריים. ערבי רוצח יהודי? הייט קריים. יהודי רוצח ערבי? הייט קריים. אם האידיאולוגיה של פלוני גורמת לו להרע במזיד לזולת, כנראה שמדובר ב"הייט קריים". לא סכנה קיומית, לא הצלת המולדת, לא פיגוע מיקוח. הייט קריים ותו לא, לא פחות מזה- אבל בטח שגם לא יותר.

>> הטור הקודם שלי: מה למדתי מהרב קרליבך
>> האם ברוך גולדשטיין הבא בדרך?