ימים ספורים חלפו מאז שבתי מז'נבה, אליה טסתי מטעם היוזמה שנושאת את שם העיר המסודרת והנקייה ההיא שבשוויץ, נסיעה שהתקיימה במימון משרד החוץ השוויצרי. אמנם רק ימים מעטים, ובכל זאת נדמה לי כי די בהם כדי להפריד מוץ מתבן, כדי להבדיל בין עיקר וטפל. הכל היה לי חדש בז'נבה: העיר עצמה - שמעולם לא ביקרתי בה לפני כן, החברה שבה התרועעתי - שכללה חברי כנסת ישראל וכן חברי פרלמנט פלסטיניים בהווה ובעבר, אפילו התחושה המשונה של לשתף את הפורום הספציפי ההוא, פורום שנכללתי בו לראשונה, בתחושותיי הפנימיות בנוגע לאזורנו ולעתידו האפשרי - אפילו בזה הייתה ראשוניות.
לכן, אך טבעי היה, שעם כל הראשוניות הזו, מעט הסתבכתי עם התשובה כשמכריי שאלו אותי עם שובי את השאלה הפשוטה: "איך היה?". אבל הנה עתה, בחלוף ימים בודדים משובי לפקק המזהם והארור של רחוב אגריפס (פקק שאני מציע לקרוא לו מעתה "הפקק של ניר", על שם ראש העיר שאחראי לו) ולחיי המתנהלים לפיו, אני יכול לומר בלב שלם שאני מאוד גאה שהוזמנתי ואני מאוד מרוצה שנסעתי. לפעמים שוכחים שהשלום לא יקרה לבד. שצריך לעבוד על מנת להביא אותו. שצריך להזיע. ועצם ההיכרות שלי עם כמה מהאנשים, משני הצדדים, שכבר השקיעו אי אלו שנים בניסיון לקרבו לפתחנו, עורר אצלי הערכה גדולה וגם קצת רצון להשיל נעליי מפאת הצניעות.
מעבר לזה, בזום-אין רציני יותר ובמבט שאיננו חפץ רק לרפרף על פני הדברים, היו גם נושאים נקודתיים ששמחתי להיחשף אליהם מקרוב כל כך. למשל: המרכזיות של נושא מעמד האישה בדיון הפנים פלסטיני. המשלחת הפלסטינית כללה לא מעט נשים חזקות ומשפיעות שנושאות במגוון תפקידים פוליטיים וקהילתיים ברחבי הגדה, נשים שהבהירו חד משמעית עד כמה הסוגיה של השוויון בין המינים מעסיקה את שכנינו ממזרח. "בכנות, כאישה, אני אמורה להיות הרבה יותר מוטרדת מכם מכל הנושא של החמאס", אמרה בכנס רים עבושי, מנכ"ל ארגון עסאלה לנשות עסקים.
הרב עובדיה לטובתנו
עניין נוסף שלא הקדשתי לו די מחשבה טרם הנסיעה הוא ההתייצבות החד משמעית של תנועת ש"ס מאחורי פתרון שתי המדינות. שלושה נציגים היו לתנועת ש"ס במשלחת הישראלית, ושלושתם, בתורם, חזרו על המחויבות של הרב עובדיה יוסף לפתרון של שלום באזורנו. סגן יו"ר הכנסת דוד ועקנין היה זה שייצג את ישראל בדיון הערב באוניברסיטת ז'נבה, ונאומו - שחזר על המילים "שטחים תמורת שלום" מספר פעמים - עורר הערכה בקרב הנוכחים באולם ואפילו סחט מחמאה ממוקדת מגולה אירני שישב בקהל וקיבל את זכות הדיבור. אינני יודע כיצד בדיוק מתיישבת הפיסניקיות הגורפת של ש"ס עם הביקור האחרון של אלי ישי בקבר יוסף וקריאתו לחדש שם את הנוכחות הישראלית, אבל אם עו"ד דוד גלס אומר בנוכחות נשיאת שוויץ שהרב עובדיה יוסף תומך בפתרון שתי המדינות, אז זו לבטח התחלה טובה.
ויקי אידזינסקי, פעילה חברתית יוצאת ברה"מ לשעבר, עימתה את עמדתו הידועה של ביל קלינטון כי העלייה הרוסית מהווה מכשול לשלום עם המציאות כפי שהיא מכירה ומבינה אותה, ופקחה, להרגשתי, את עיני הישראלים והפלסטינים כאחד. בקיצור, נושאים רבים ומגוונים עלו במהלך היומיים של הכנס, כולם מרכזיים וחשובים לחיינו כאן וכולם מתחככים בנושא ישראל, פלסטין, ועתידנו המשותף.
נו, הצליח להם?
אז מה השווה של כל זה? איך מסכמים שמונה שנים של יוזמת ז'נבה? ומעל הכל - האם יוזמת ז'נבה היא הצלחה או כישלון? הכי מפתה לומר שהיוזמה נכשלה. המנהיגים לא הלכו בדרכה וכידוע לכולנו טוב מדי, לשני העמים שחיים פה אין עדיין שתי מדינות, והן חיות זו לצד זו, אבל לא בשלום. הכי מפתה לומר שכל מה שנשאר מיוזמת השלום המפורטת ביותר שהסכסוך הזה ידע הן מילות נימוסים לועזיות וכיבודים מפנקים בבירות אירופה באשר הן שם. אבל זה הסטיקר, זה הפופוליזם, זו לא האמת.
האמת, כפי שאני תופס אותה, היא שביוזמת ז'נבה התחילו מהסוף. אפשר להסכים או לחלוק על הסוף שהם הגיעו אליו, אבל אי אפשר להתווכח עם זה שהמון עבודה נעשתה, ושתוצאותיה מרשימות. בכל מקרה, משעה שהבינו ביוזמת ז'נבה שהסוף שהם הגיעו אליו איננו רלבנטי כרגע, הם החלו במה שאפשר לקרוא לו "הכשרת הלבבות". וכך, עקב בצד אגודל, ממשיכים ביוזמת ז'נבה ליזום פעילויות, פעילויות שבסופן מסתבר שלכנס בז'נבה בנושא "החברה האזרחית והתהליך המדיני" מגיעים לא רק "החשודים המידיים" אלא גם ש"סניק, ראפר ופילוסוף.
בחלוף שנות דור של סכסוך אין לאיש ספק כי הערוץ הישראלי פלסטיני פקוק אפילו יותר מ"הפקק של ניר". ההבדל הוא שבערוץ הישראלי פלסטיני יש עדיין מי שעמל על התרת הפלונטר.