תראו לי את הכלב שלכם ואני מיד אגיד לכם מאיזה גזע הוא. ואם הוא מעורב, אנחש מאיזה גזעים ערבבו אותו. אובססיה חדשה שלי. שווה לפחות שעה ביום בשיטוטי אינטרנט, ומגדירה מחדש את תפיסותיי לגבי יצירתיות ומה שהיא מסוגלת להשיג בעולם. פעם חשבתי שלכתוב את "הסופרנוס" או "התקווה" זה יצירתי. קחו לדוגמה את הכלב שלי, שאותו לקחתי לפני חודש מ"צער בעלי חיים", והוא (ככל הנראה, ועל כך עוד בהמשך) מגזע פינצ'ר ננסי. אתם מכירים פינצ'רים ננסיים. הם נראים כמו צ'יוואווה, רק קצת יותר אלגנטיים ויפים (ועל כך עוד בהמשך). על כל פנים, הפינצ'ר הננסי הומצא בגרמניה לפני כמה מאות שנים, לצרכי ציד עכברושים, לא ייעוד נאצל במיוחד יש להודות, באמצעות הכלאת פינצ'ר גרמני עם תחש ועם כלב רוח איטלקי. תודו שזה מאוד יצירתי ושזו לא פעולה שהיה עולה בדעתכם לבצע. צריך להיות מדען קצת מטורף בשביל לקבל רעיונות כאלה. טיפוס שמסתכל על דני ענק זכר ונקבת פודל וממלמל לעצמו: מעניין, אני רואה כאן פוטנציאל.
בכל אופן, הפינצ'ר הננסי שלי התגלה כיצור מלבב ושש אלי משחק שמתקשה מעט להתאפק באופן כללי, ובפרט כשמדובר בעשיית צרכיו. היכולת שלי לתקשר איתו בתחום זה היא די מוגבלת. להבדיל, למשל, ממשחק זריקת הכדור, שאותו הוא מבין מצוין, או מהפקודה לשבת שאותה הוא קלט מהר בעזרת צ'ופרים, התברר שכמעט אין דרך להסביר לו שאני מעדיף, אם אפשר, ובהינתן שאין מצב חירום כלשהו, שיתאמץ לעשות את צרכיו בחוץ ולא בבית. כעס ממש לא עבד. הוא סתם פחד. לא הבין כלום. כלומר, מה אני רוצה – שלא יעשה צרכים בכלל?
ייאושי הגיע לנקודה שבה חשדתי בו, ואני מתנצל על כך, שהוא בעצם פינצ'ר ננסי מעורב בצ'יוואווה. חשד שהתגבר כשמישהו שנראה כבר סמכא בכלבים עצר אותי בשדרה ונידב לי, בלי שבכלל התבקש, את חוות דעתו המלומדת שבדמו של הכלב שמחובר לרצועה בידי זורמים גנים של צ'יוואווה, באחוז בלתי מבוטל שללא ספק משפיע על התנהגותו והשקפת עולמו. צ'יוואווה זה הדבר הזה שמבצבץ מתיקי יד של נשות אלפיון עליון. זה לא יצור שבאים אליו בתביעות. הוא כאן בשביל שישרתו אותו. ובקיצור, הבנתי שכל מני שיטות מאולתרות לא יעזרו ושאני אזדקק, במקרה קשה עורף זה, לסיועו של הלוחש לכלבים.
מה הוא לוחש לכלבים?
הלוחש לכלבים, סזאר מילאן, הוא מאמן כלבים טלוויזיוני שנהפך בזכות תכניתו, המשודרת כאן בערוץ "נשיונל ג'יאוגרפיק", לגורו עולמי מספר אחת של בעלי כלבים. אני חושד שפעם לא נדרשו בעלי כלבים לעצותיו. הם חינכו את הכלב שלהם בדרך הקשה. אבל בהשקפת העולם השלטת באחרונה, חיות מחמד נהנות מאותן זכויות מוסריות שחלות על בני אדם. ליותר ויותר אנשים יש כלבים. הם בדרך כלל לוקחים אותם מאחת מהעמותות הרבות שמטפלות בכלבים נטושים. והם בשום פנים ואופן לא תוחבים את אפם לשלולית שתן טרייה במטבח, בליווי כמה מלות תוכחה. לא. הם צופים בסזאר מילאן ולומדים ממנו איך לתקשר עם הכלב שלהם באופן הומאני יותר. וזה אומר, בעצם, שהם לומדים ממילאן איך להיות מנהיג הלהקה של הכלב שלהם. כלומר, הם לומדים איך להיות הכלב מספר אחת בבית, למצער בעיני הכלב שלהם, אם לא בעיני כל בני הבית.
זו מעולם לא הייתה שאיפתי ללמוד להיות מנהיג להקת כלבים. ואני באופן כללי סבור שמדובר בצעד אחורה, ולא קדימה, במסלול האבולוציה. כבר 25 שנה יש לי רישיון נהיגה – עכשיו אני צריך ללמוד להיות זכר האלפא בלהקת כלבים?! אם אני רוצה לחיות בבית שבו אין פיפי וקקי על הרצפה, אין לי ברירה אלא ללמוד. ופה המקום לציין שאני לומד להיות זכר האלפא בלהקת כלבים של כלב פינצ'ר ננסי שפסגת שאיפותיו היא ציד עכברושים ושאין לו שום בעיה לעשות קקי ופיפי בביתו. נחדד את הנקודה: בשביל הכלב שלי, גן עדן זה ביוב: הרבה עכברושים, הרבה קקי ופיפי. ועכשיו אני אמור לכבד את העובדה הזו, ולכהן כמנהיג להקתו. לא יודע אם זה לזכותי אבל זה לא בא לי בקלות. זה לא בא לאף אחד בקלות.
זו הסיבה שסזאר מילאן כל כך מפורסם. זה בא לו בקלות והוא מלמד אנשים איך להפוך ליותר כלביים במקום לכפות על הכלבים שלהם להפוך ליותר אנושיים. מילאן, אם הבנתי נכון את הדרך שבה הוא מייצג את עמדת אומת הכלבים במאבק הכוח הזה, טוען שלכלבים לא בא להפוך לאנושיים יותר. לא מתאים להם. לא בשביל זה הם נהפכו לידידינו הטובים ביותר. כן בא להם שבני אדם יאמצו אורחות חיים כלביים יותר, ואם אנחנו מעוניינים שכלבים ימשיכו להיות ידידינו הטובים ביותר אין לנו ברירה אלא לרצות אותם, אחרת הם עלולים להפוך לידידים הטובים ביותר של עצים או של קרנפים, ופשוט להחליף אותנו כי אנחנו לא עומדים בסטנדרטים שלהם.
אורבים להזדמנות לרמוס אותנו
אז אני רואה הרבה סזאר מילאן. נדמה לי שקלטתי את העיקרון שלו. הוא מעין "סופר נני" לכלבים. המסר שלו הוא שכלבים צריכים הרבה גבולות נוקשים, המון סבלנות ועקביות, זמן ואנרגיה, וחיזוק חיובי להתנהגות טובה. הם לא צריכים הרבה אהבה וליטופים, אם תתנו להם אצבע הם ירצו את היד, והם באופן כללי פשוט אורבים להזדמנות לרמוס אותנו כליל ולנצל אותנו עד תום במפגן חסר רחמים של אגואיזם טהור.
מה אני אגיד לכם, מעייף מאוד להיות מנהיג הוגן וסמכותי של להקת כלבים של כלב שהוא ספק צ'יוואווה ושכל הזמן מחפש בקדחתנות עכברושים ברחובות תל אביב. אני מותש. אנחנו יוצאים למסע ציד עכברושים מספר פעמים ביממה ובדרך משתינים כדי לסמן טריטוריה. זה לא בא לי בקלות בכלל, ואפילו מתנגש בכמה נקודות עם סולם הערכים שלי, אבל אני מכבד את השקפת עולמו ועושה כמיטב יכולתי לקחת על עצמי את כל האחריות להתנהלות הלהקה, כי סזאר מילאן הסביר שאם לא אעשה זאת – ייווצר ואקום מנהיגותי והכלב שלי ייקח על עצמו את ההנהגה, מישהו הרי חייב להוביל, וזה ממש מכניס אותו לסטרס, שכולל התקפי חרדה, ולהזיות של שיגעון גדלות עם פאזות פסיכוטיות, שבמהלכן נדמה לו שמותר לו להשתין על הכרית שלי (אסור לו, את זה אפילו סזאר מילאן אומר).
אין לי הרבה פנאי לעיסוקים אחרים. להנהיג להקת כלבים זו משרה מלאה עם שעות נוספות. סזאר מילאן טרם פתר את הבעיה הזו אבל הוא עובד על מודל עסקי שיאפשר לכלבים, או לעמותה כלשהי שרוצה בטובתם, לתגמל כלכלית את מנהיגי הלהקות האנושיים שלהם (לשעבר "בעלים"). אבל לא לדאוג לנו. אנחנו לא רעבים ללחם. אנחנו אוכלים עכברושים.