אחד הדברים היפים במי שנולד להנהיג, זה היכולת שלו להגיד את המילים הנכונות בזמנים הנכונים, לדעת לסטור אבל גם ללטף כשצריך, לתת טיפ לחיים שמצלצל כמו עוד קלישאה אבל כשמתעסקים בו הוא כל כך נכון, לדעת לתת את התשובה הכי נכונה מכל התשובות האפשריות. טוב ביי. רגע, מה ביי? למה ביי? רק התחלנו, אז אני נפרד מכם? בעצם, אפילו לא התחלנו. אני אמנם כותב או רץ לראשות הממשלה, ואתם רק קוראים או בוחרים. אבל מי אני בלעדיכם? כותב למגירה, ראש ממשלה למגירה.
אני יכול לקחת על עצמי את ההנהגה, אבל צריך גם אתכם כדי שתבחרו בי להנהיג, להוביל אתכם, לשמש לכם כרועה. יודעים מה? אפילו את מחיר החטיפים שלכם עדיין לא הורדתי, אז מי אני שתבחרו בי לשמור עליכם מפני פצצת אטום? ומי אני שאגיד לכם "טוב ביי" כשקצת קשה, למרות שבינינו, עדיין לא התחיל הקושי. בקיצור, חובת ההוכחה עליי. כשאני אומר לכם "טוב ביי", אני כנראה חייב לקחת בחשבון שההתנתקות החד-צדדית הזו לא תוביל אותי לשום מקום, בטח לא לראשות הממשלה.
מפתח רזרבי
אחרי שהבנו שמוקדם להיפרד, אפשר לחזור לתוכנית המקורית – מנהיג טוב נותן טיפים לחיים. למשל, נכון שכל אחד מכם רצה לפחות פעם אחת בחיים שלא ייכנסו לו לחיים, שלא יחדרו לו לפרטיות, שלא יפלשו אליו הביתה? מצוין. אז זה מה שעליכם לעשות: תסגרו את הדלת ואז תנעלו. בעצם, תבקשו מבני הזוג, מהילדים, מהמשרתים, מהעוזרים, מהשכנים.
ותעשו את זה באסרטיביות. מספיק עם ההמלצות, מספיק עם הבקשות, מספיק עם דיבורים בגובה העיניים. תנו פקודות: פול, זחל, צפה, טווח, אש; כמו בצבא, כמו שלימדו אתכם בשיעור הראשון בבית הספר למנהל עסקים, כמו בגטו. אתם בכירים, גדולים, מנהלים, ראשי ממשלות. הם זוטרים, קטנים, עובדים, מזכירי ממשלות. ככל שתשפילו, תכופפו ותהיו מגעילים, כך אנשים יעשו כדבריכם, דברי אלוהים חיים. ואחרי שתעשו את כל זה, יכול להיות שיום אחד תגלו שלכל איש מפתח יש איש מפתח רזרבי.
הכי הכי בקטנה
רגע מתוק בחיים: דופקים אתכם במחירים? קחו פסק זמן משטראוס-עלית. ואל תשכחו לסגור ואז לנעול. טוב ביי.