זמן קצר אחרי שהחל השיימינג על סרבן הגט עודד גז ומספר הטלפון שלו פורסם בשלל קבוצות בפייסבוק, סימסתי לו ככה: "הי עודד, שמעתי שאתה צ'ארמר לא נורמלי, חלומה של כל אישה, רציתי לשאול איך זה לחיות בידיעה שאתה מפיץ כל כך הרבה טוב בעולם הזה?"
אחרי כמה דקות הוא ענה לי: "הי אורית, את פגעת בי מאוד עכשיו וגם גרמת לי לחשוב על מעשיי ולשקול שוב את העניין. את צודקת, אני באמת לא בסדר, עוד היום אתן לה גט, תודה שהארת את עיניי", כי ככה זה גברים שמסרבים לתת גט למרות שהופעלו עליהם סנקציות כמו שלילת רישיון נהיגה ועיקול חשבונות בנק; נורא מזיז להם מה חושבים עליהם. ממש אבל.
* * *
אוקיי, אני באמת סימסתי לו, הוא לא באמת ענה לי; אני מקווה שזה ברור. גז לא ענה לי, וגם לא לעוד מאות הגברים והנשים שסימסו לו מה הם חושבים עליו, ושהעלו את צילומי המסך לרשת. היו שם קללות וגידופים אבל גם הרבה דברי היגיון וטעם - לא שנראה שיש פה עם מי לדבר.
עם אלה שהתקשרו אליו הוא התמודד בדרכו רבת הקסם: "הוא טרק לי את הטלפון בפרצוף", עדכנה מישהי בקבוצת נשים בפייסבוק, ואחרת כתבה: "הוא איים עליי שיגיש נגדי תלונה במשטרה ודרך אגב, לצערי הוא נשמע מאוד קול ובטוח בעצמו". מישהי הוסיפה ש"הוא אמר לי שהוא בדיוק מוציא ילד מהגן ושאני מפריעה", ואני תהיתי: איך זה שבימינו אנשים נפגעים משיימינג כל הזמן, ודווקא האיש הרע שסופג את הלינץ' הכי אגרסיבי, ממשיך בחייו כאילו כלום? הייתכן ששיימינג עובד רק על אנשים בעלי מצפון?
תקציר זריז למי שלא בעניינים: ביום שישי שעבר הוציאה הרבנות פסק הלכה להחרים את סרבן הגט עודד גז. גז חובש הכיפה, רב ודוקטור לפיזיקה, מעגן את אשתו כבר ארבע שנים, ואחרי ששלל סנקציות בעניינו לא עבדו, הוחלט לנהוג בו "הרחקה דרבינו תם", כלומר לבקש מן הציבור לבודד אותו חברתית, לא להתפלל עמו במניין ואפילו לא לשאול לשלומו. הציבור, כאמור, שיתף פעולה היטב.
הכי עצוב, שלא מדובר פה בסרבנות עם סיבה כלשהי, אם בכלל אפשר לתרץ סרבנות. לעודד גז אין שום דרישות כלכליות מאשתו, והוא אף רואה את ילדיו באופן סדיר כפי שקבע בית המשפט. גז מגדיר את הסרבנות שלו כ"סרבנות אידיאולוגית": הוא מסרב לתת גט מתוך עיקרון. מהו אותו עיקרון שבשמו הוא כולא אותה כך? שאלה טובה.
"הוא עוד עלול להתאבד", חששה מישהי על הוול שלי, ואני שואלת: זאת בעיה? לדעתי זה דווקא פתרון; כך לפחות תשתחרר האישה מעגינותה.
* * *
לפעמים אני לא מאמינה שהתחתנתי ברבנות. אני עוד זוכרת איך הרב אמר לבעלי שצריך לשלם עליי סכום נאה כי אני בת כהן – איך הסכמתי לדבר כזה, רק אלוהים יודעת. היום לא היה עולה על דעתי להימכר לבן זוגי, ומקרים כמו זה של עודד גז רק מבהירים עד כמה הממסד הרבני חסר אונים אל מול הלכות עתיקות שלא מחזיקות מעמד במבחן המציאות.
אין לרבנים שום יכולת להתמודד עם סרבני גט, שלא לדבר על כל הכספים שמושקעים בזה; יש לכם מושג כמה פעמים רבנים "נאלצים" לטוס לתאילנד ולאוסטרליה ולקנדה על מנת לאתר סרבני גט שנעלמו? אבל בדרך כלל, חוץ מטיול נחמד לכבוד הרב, לא יוצא מזה הרבה.
יש דברים יפים ביהדות, אבל יש גם דבר אחד רע מאוד: ההלכה היהודית מתייחסת לאישה נשואה כאל רכושו של הגבר, ובכך מאפשרת את אחד הפשעים האיומים ביותר שיש - עגינות.
עגינות היא פשע רציונלי, קר רוח ומתוכנן היטב, ובניגוד לפשעים אחרים, היא מכוונת לנשים בלבד. תחשבו על זה: כל הפשעים האחרים, מרצח ואונס ועד גניבות ועבירות מרמה – יכולים להיות מכוונים לשני המינים באותה מידה. מעגינות, לעומת זאת, יכולות לסבול רק נשים.
חשוב להבדיל כאן בין סרבנות גט לעגינות: סרבני גט, כלומר בני זוג שנמצאים בהליך גירושין ומבריזים מדיונים על מנת להאריך את התהליך ולהתיש את הצד השני – אפשר למצוא גם בקרב גברים וגם בקרב נשים, במידה שווה פחות או יותר. עגינות לעומת זאת היא מצב שבו אדם מסרב לחתום על גט גם אחרי שבית הדין הרבני מוציא חיוב גט, ובכך בעצם דן את האישה למאסר עולם.
אישה עגונה אינה יכולה להמשיך בחייה, ואל תגידו לי עכשיו ש"בעייתה של האישה שהיא מסכימה לחוקים ארכאיים שכאלה"; ראשית, יש נשים דתיות שהמסורת חשובה להן, אז מה בעצם אתם אומרים להן: "תהיי חילונית או שתהיי עגונה?" להפוך את הקורבן לפושע זה הכי עלוב שיש, זכותה של אישה להיות גם מאמינה וגם חופשייה. שנית, אישה עגונה לא יכולה להמשיך בחייה שכן אם תלד ילד לגבר אחר בעודה נשואה לבעלה הסרבן, הילד יירשם כממזר, וזה דבר שאף אישה לא מאחלת לילדיה, בין אם היא דתייה ובין אם לא.
גבר לעומת זאת בהחלט יכול להמשיך בחייו גם אם אשתו מסרבת לתת לו גט: ההלכה מאפשרת לו לשאת אישה שנייה ולהביא ילדים לעולם, כך שאשתו הראשונה מענישה רק את עצמה; היא כאמור לא יכולה להתחתן וללדת.
לא מדובר בסתם חוסר שוויון בין גברים לנשים; זהו חוסר צדק משווע שהרבנים פשוט לא מסוגלים לפתור. "נפעיל עליו סנקציות עד שיגיד 'רוצה אני'", הם מבטיחים, ואני שואלת: למי אכפת מה עודד גז רוצה או לא רוצה? תמצאו דרך יצירתית להתיר את האישה הזו, למען השם.
* * *
לא הופתעתי כשנודע שג' שהתה במקלט לנשים מוכות בזמן נישואיה; סרבנות גט היא אלימות, ועודד גז הוא איש אלים, זה ברור. הייתי שואלת איך זה שדוקטור לפיזיקה מתנהג בצורה כה חסרת היגיון; איך אדם שמוסמך לרבנות פועל בניגוד גמור להלכה; ואיך ייתכן שאב לא יחשוב לרגע על טובת ילדיו; אבל לנסות להבין איך עובד מוח של פסיכופט זו משימה בלתי אפשרית.
יכול להיות גם שאטימות הלב של גז נובעת מכך שהוא עצמו היה קורבן להתעללות, הבעיה היא שהפשע המתמשך שלו מרחיק ממנו כל אפשרות לזכות בחמלה ובטיפול נפשי תומך.
אז מה שלומך, עודד? אמנם הרבנים אוסרים עליי להתעניין אבל בכל זאת אני שואלת: מה שלומך? אם אתה חושב שאצלך הכל בסדר, קבל תיקון: מצבך גרוע. כל יום שעובר בלי מתן גט, מרחיק ממך עוד יותר את הסיכוי למצוא אהבה חדשה, ואל תגיד לי שאתה לא מעוניין - גם אם עכשיו לא בא לך, עם הזמן תבין שאי אפשר לחיות ללא אהבה, ואיזו אישה תרצה סרבן גט אובססיבי?
האובססיה שלך כולאת אותה, אבל גם מחסלת את טיפת הכבוד העצמי שעוד נותרה לך. תראה איזה אבסורד: אותו אגו ענק שגורם לך לאחוז באשתך, הוא בדיוק זה שהופך אותך להכי סמרטוט-רצפה שיש: הלו, האישה הזאת לא רוצה אותך, למה בכוח?
מה שאתה צריך לעשות עכשיו זה שלושה דברים: לתת לה גט. לפרסם התנצלות. לטפל בבעיית האלימות שלך. ואז, אולי, יהיה לך סיכוי.