ברגעים אלה ממש אביב גפן מופיע עם אבא שלו מול ביתי אבל אני לא יכולה ללכת להופעה כי יש לי טור על הראש, כל כך מבאס לעבוד בחול המועד, אוף! וחוץ מזה אני צריכה לסיים איזה פרויקט עד סוף השבוע הבא, שזה אומר לעבוד גם בערב שמחת תורה ובא לי למות - זהו, אני בסדר? מילאתי את חובתי האזרחית לקטר על עבודה בחופש?
להתבכיין על העברת כרטיס בחול המועד זה קלאסי אבל כשאני מסתכלת בסביבתי הקרובה, אני מגלה שהיחידים שנמצאים עכשיו בחופש הם המורים. נשאלת השאלה כמה מכם היו מסכימים להתחלף איתם. אה, אף אחד? נורא מפתיע.
הלנת השכר של המורים לפני החגים הייתה בושה וחרפה, אבל כשראיתי את המורים מפגינים על כך השבוע, תהיתי שוב למה לטפל בסימפטום? צריך לטפל בבעיה, והבעיה היא מספר ימי החופש הבלתי אפשרי של מורים בישראל.
* * *
למה לארגן הפגנה מול בניין ריק, זה מה ששאלתי את עצמי למראה המוני המורים שהפגינו השבוע מול בניין משרד החינוך. אם ידעו שאנשיו נמצאים בחופש במהלך החג, למה לא להמתין מעט עד לחזרה לשגרה? ואם חשבו שהבניין מאויש כרגיל, מה זה אומר על הידע הכללי של אנשי חינוך בישראל? כך או כך זה נראה לא טוב, אבל לפחות שר החינוך בנט הציל אותם מעצמם: בהודעה דרמטית שצילם כתשובה להפגנה, הצהיר ש"מורי ישראל יקבלו משכורות מלאות! ובזמן!"
אני בטוחה שרק כוונות טובות עמדו מאחורי ההודעה הזו, ובכל זאת, המורים יקבלו משכורות מלאות, וואו! ובזמן!
אם למישהו עוד היה ספק שמעמד המורים בישראל מרוסק, הגיעה ההצהרה הזו של שר החינוך והבהירה שיותר עגום מזה לא יכול להיות.
אני בצד של המורים, שיהיה ברור. תמיד כשמדברים על סוגיית ימי החופש, מיד המורים נכנסים למגננה וחושבים שכל העולם נגדם; זה קצת מוזר לי - האם לא מובן מאליו שכאמא חשוב לי שהמורים יהיו מרוצים?
אני רוצה שהילדים שלי ילמדו אצל אנשי חינוך מסופקים שמתוגמלים היטב ופנויים לעשייה משמעותית, לא עם מורים ממורמרים שחושבים שמנסים לדפוק אותם כל הזמן. הבעיה היא שממחאה למחאה, הולכת ומתחוורת עובדה עצובה: המורים פשוט לא יודעים מה טוב בשבילם. מתעקשים להסתכל על הכל מתוך ראייה צרה של כאן ועכשיו, בלי לחשוב מילימטר קדימה.
* * *
משום מה, השתרשה בקרב המורים התובנה שהקטנת מספר ימי החופשה היא הרעת תנאים. כך, בזמן שההורה הממוצע מקבל כ-12 ימי חופש, המורה הממוצע מבסוט: כמעט 100 ימי חופש בשנה, שלא לדבר על הקונספט הנפלא הקרוי שנת שבתון: שנת חופש אחרי כל שש שנים, מקסים. אבל מה ההשלכות של ההטבות הללו?
פעם, בתחילת דרכי, מישהו נתן לי עצה להתנהלות נכונה עם מעסיקים: "אל תתעקשי יותר מדי על הגדלת ימי חופשה ושעות עבודה", הוא אמר, "זה משדר מוסר עבודה דפוק". חשבתי אז, ואני חושבת גם היום, שזו שטות; ימי חופשה שווים כסף, וזכותו של כל שכיר למקסם את התנאים שלו בעבודה.
אבל בכל מה שקשור לשעות משרד מול שעות פנאי, יש משהו שכל אחד צריך לקחת בחשבון: אי אפשר גם ליהנות ממעמד ויוקרה בעבודה, וגם לכוון למשרת אם.
ואל תגידו לי שעבודתו של המורה לא מסתיימת בבית הספר, כי גם עם בדיקת מבחנים ואסיפות הורים, עדיין מורים נהנים מכ- 80 ימי חופש יותר מהעובד הממוצע; למי זה נראה הגיוני?
כשמורים מבסוטים מימי חופש רבים כל כך, מה הם אומרים בעצם? אנחנו רוצים עבודה נוחה. אנחנו רוצים שהמקצוע שלנו יהיה היחיד במשק שבו עובד נהנה ממספר ימי חופש מופרך שאף שכיר או עצמאי לא יחלום עליהם אפילו. רגע, אני אחדד: ימי חופש שאף שכיר או עצמאי לא יאחל לעצמו, כי אנשים שרוצים להגיע להישגים ולמעמד בעבודה פשוט לא יכולים להרשות לעצמם חופש שכזה.
אנשים לא רוצים לו"ז של מורה, פשוט כי הם לא רוצים משכורת של מורה או מעמד של מורה. אתם מתחילים להבין אותי?
* * *
וכמובן, זה עובד גם לכיוון ההפוך. לפני כמה חודשים נתקלתי בפוסט מחריד ברשת: בקבוצה סגורה לאמהות, העלתה אמא לילד בכיתה ב' או ג', תמונה של "לוח הכוכבים" בכיתה. כמו בהרבה כיתות אחרות בבתי ספר יסודיים, גם כאן הילדים הקטנים תוגמלו על התנהגות טובה: על לוח גדול נכתבו שמות כל הילדים, כשבמהלך השנה כל התנהגות טובה זיכתה את הילד בכוכב ליד שמו.
"עכשיו תסתכלו על הלוח הזה", כתבה האם, "ותגידו לי למה הילד שלי, שהוא טוב ושקט ולא מפריע לאף אחד, לא קיבל אפילו כוכב אחד? האם במהלך כל השנה הוא לא עשה אפילו דבר אחד טוב? שום דבר?".
ואכן, בעוד שליד שאר השמות נצנצו כוכבים לרוב, מתחת לשמו של בנה לא זרח אפילו אחד. זה היה פוסט קורע לב שזכה למאות לבבות כמו גם לתגובות זועמות, ובעיקר חידד שוב נקודה חשובה: לא כל אחד מתאים להיות מורה. אבל כשהמשכורות ברצפה וההיצע עולה על הביקוש, איזה מנגנון סינון כבר אפשר להפעיל?
יש במערכת החינוך מורים נפלאים ממש, אבל מספר ימי החופש המוגזם מושך לכיתות גם כוח אדם שנמצא שם מהסיבות הלא נכונות ותשמעו, זה כואב. מורה צריך לבוא מאהבה. כשזה לא המצב, מי שמשלם את המחיר הם קודם כל התלמידים, ואחר כך אותם מורים שהגיעו לשם בטעות.
אני לא יכולה להעלות על דעתי מקצוע חשוב יותר מהוראה. גם מדעני חלל ומנתחי מוח לא היו יכולים לממש את הפוטנציאל בלי מורים מעולים שיעוררו בהם השראה וסקרנות. חינוך זה העתיד, זו התקווה. בגלל זה כל כך חבל לי לראות איך המורים מפספסים את הפואנטה.
צריך להוסיף ימי עבודה למורים ולהתאים את ימי החופשה שלהם לנורמות של שוק העבודה, לא רק כי כך הורים עובדים יוכלו סוף סוף לנשום, אלא כי זה הפתרון היחיד להעלאת מעמדם של המורים.
מדובר במעגל: כשמתווספים ימי עבודה, השכר עולה משמעותית, הביקוש גובר, וגם הסינון מתרחש באופן טבעי.
יישור קו עם מקצועות אחרים במשק יגרום למורים שנמצאים שם משיקולי נוחות, להיפלט מהמערכת, ובמקומם יהיה אפשר לגייס עוד ועוד אנשי חינוך איכותיים. כך נחזיר למקצוע ההוראה את הכבוד שכה מגיע לו, וכולנו נרוויח.