אני לא מבינה למה לסביות לא מתחילות איתי, מה הסיפור? לא שאני צריכה מחזרות, אבל השבוע התכוננתי ללכת לערב למען להט"בים, וחברה שהייתה אמורה להצטרף אליי אמרה ש"אני מקווה שלא יתחילו איתי לסביות היום, כבר הפסקתי לספור לכמה לסביות סירבתי בשנה האחרונה" - מפה לשם הסתבר שיש לי חברות שנחשבות לסחורה לוהטת בקהילה הלהט"בית ומה איתי, סליחה? לא שאני נפגעת, כלומר בעצם כן, כשאני חושבת על זה זאת ממש חוצפה.
אז נכנסתי למוד פלרטטני והודעתי לחברתי שבערב הזה לסביות הולכות לעוף עליי חבל על הזמן אבל בסוף לא נסענו בגלל תקלה טכנית, כך שנאלצתי להסתפק בריגוש להט"בי מסוג אחר: כנס של רבני "בית הלל" שנערך השבוע, שבו הצהירו כי הם מקבלים את הקהילה הלהט"בית. פייר, התרגשתי.
* * *
אני רוצה להקדיש את הטור הזה לא', מי שהיה המורה שלי לערבית באולפנה ונרצח על רקע הומוסקסואלי. למה הכוונה "נרצח על רקע הומוסקסואלי?", ודאי תשאלו. ובכן, גם אני לא ממש הבנתי, אבל זה מה שהיה כתוב אז בעיתונים.
אני אסביר רגע מה בדיוק קרה אז: ובכן, אני הייתי ממש טובה בערבית, אפשר להגיד מחוננת בערבית אפילו. ידעתי לקרוא ולכתוב ולדבר ערבית, הודעתי לכולם שבכוונתי להירשם למגמה ולהמשיך ללימודי מזרחנות ולהיות אהוד יערי או לפחות המתרגמת הרשמית של "המסעדה הגדולה" – שתי הקריירות נראו לי מהממות במידה שווה, אני חייבת לציין.
אבל איך אומרים, אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק, או אם לדייק: אנחנו מתכננים והמנהלת מודיעה יום אחד ש"המורה א' נהרג בתאונת דרכים, לצערנו". הרי לא חשבתם שבאולפנה יספרו לנו, הבנות התמימות והחסודות, מה בדיוק קרה לבחור הדתי המסכן שגופתו נמצאה ביער נטוש ליד הרכב שלו. דיברו אז על מאהב מטורף, סיפרו על משולש רומנטי שהסתבך, אבל עד היום אין לי מושג מי רצח אותו – אני בכלל לא בטוחה שהתעלומה הזו פוענחה אי פעם.
אבל אני כן זוכרת משבר גדול מאוד, ולא רק בגלל שלימודי הערבית שלי נקטעו בבת אחת. מיליון שאלות היו לי אז, למשל: האם העובדה שהיה רווק ללא ילדים קשורה להיותו הומו? כלומר, האם נגזר על גייז להיות בודדים? זה נשמע לי עצוב מדי, מאוד לא הגיוני. שאלה נוספת: האם כל מי ש"חוטא" במשכב זכר - דינו למות כך? אני זוכרת בפירוש רבנים שטענו שמדובר בסיבה ותוצאה, אבל אם אלוהים חושב שזה דבר כל כך נורא, למה הוא בורא אנשים שנמשכים לבני מינם?
הרבה תהיות היו לי, ואפס תשובות: המורות שלי לא היו כתובת לשאלות בנושא, וכך קרה שבמקום מידע, שמענו בעיקר פרשנויות, קונספירציות ופיסות רכילות על הגבר שאהב גברים. באופן אישי, לא היה לי מושג איך להתמודד עם הטרגדיה; זה היה פצע פתוח שנסגר באיטיות מעיקה.
* * *
נזכרתי במורה שלי בגלל שני דברים מדהימים שקרו לציבור הלהט"בי הדתי בשבוע הזה; הראשון היה הכנס שארגנו רבני "בית הלל" למען הקהילה הלהט"בית. "בית הלל" הוא ארגון שכל תכליתו קירוב לבבות, ורשומים על שמו תקדימים שאין לזלזל בהם, כמו למשל פסק ההלכה שמתיר לדתיים לארח בשבת חילונים שמגיעים עם רכב לביתם – לאוזניים חילוניות זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל דתיים יודעים עד כמה הדבר מהפכני ודרמטי.
ובכל זאת, למרות הפתיחות והכוונות הטובות של הארגון, הכנס הזה הפתיע אותי מאוד. להט"ביזם זה לא דבר שרבנים נוטים לעסוק בו, אם להתבטא בעדינות. למעשה, עד לא מזמן הומואים ולסביות בכלל לא היו קיימים בשיח הרבני, שלא לדבר על טיפולי ההמרה שצפו ועלו כפתרון הלכתי בכל פעם שרב אורתודוכסי נשאל בעניין.
והנה, בצעד נדיר מציגים רבנים מסמך הלכתי שקורא לשלב הומואים בקהילה, תוך הצהרה ש"באנשים בעלי נטייה חד-מינית אין כל פסול הלכתי או מוסרי". ותשמעו, זה מדהים. נכון, אפשר לצקצק ולהתלונן על ההתייחסות להומואים כאל בעלי מוגבלות ש"צריך לשלב בחברה", אבל אני מעדיפה להסתכל על הצד החיובי: מדובר בעוד צעד קדימה אל העולם הנאור, אל ההבנה שיש הומואים ויש לסביות ויש טרנסג'נדרים.
בעולם שבו עדיין יש הורים שיושבים שבעה על ילדיהם ההומואים, בעולם שבו רבנים עדיין מכריזים שהומואים דינם מוות - אפשר להעריך רבנים אורתודוכסים שמנסים ליישר קו עם הקדמה, עם ההיגיון.
הדבר המדהים השני שקרה השבוע הוא ערב ירושלמי בשם "שני עולמות", שבמסגרתו נערכו הרצאות ופאנלים בנושא דת ולהט"ב במספר פאבים בירושלים, במקביל. זו הייתה יוזמה מדהימה של המפיק אלחי הלמן, ואין ספק שאירועים כאלה מעלים את הלהט"בים הדתיים על סדר היום ומחוללים שינוי תודעתי שעוד יקצור פירות.
די לראות איך התייחסו להומואים דתיים עד לפני חמש או עשר שנים, כדי להבין שהעקומה זזה באופן חיובי.
* * *
ועדיין, הומואים דתיים סובלים יותר. אני אומרת את זה למרות שליוויתי מקרוב הומואים חילונים בצמתים קריטיים בחייהם – ביציאה מהארון או בהקמת משפחה, ואני יודעת כמה זה קשה ומסובך גם בעולם החילוני. אבל כשאתה הומו דתי, אתה צריך להתמודד לא רק עם ההורים והחברים אלא גם עם אלוהים ועם רבנים.
ונניח שאבא ואמא מקבלים אותך והדודה כבר לא שואלת מתי תביא מישהי נחמדה לליל הסדר – מה עושים עם ההלכה שאוסרת משכב זכר? איך מתמודדים עם רבנים שטוענים שמדובר בהפרעה? ובעיקר: עם מי אפשר להתייעץ, לדבר? להומואים דתיים אין איזה גל אוחובסקי או עברי לידר לשאת אליהם עיניים. בציבור הדתי אין שום מודל להט"בי שאפשר להזדהות איתו; לא סתם הומואים דתיים רבים עוזבים את הדת - הדעה הרווחת היא שאורח חיים הומוסקסואלי פשוט לא מסתדר עם אמונה.
גם התדמית התקשורתית לא עוזרת כאן: מאחר שהומואים מפורסמים הם תמיד תל אביבים כאלה, אנשי תקשורת עם משקפיים עגולים וזהבה גלאון בחיוג מהיר – הומוסקסואליות מתקשרת אוטומטית עם שמאל וחילוניות. זו כמובן טעות: הומוסקסואלים יש בכל המגזרים, אבל בהיעדר הומואים דתיים מפורסמים – כותרות בנושא שמורות לתל אביבים בלבד, וההומו הדתי חש בודד במערכה.
* * *
בחזרה למורה שלי, א': אני יכולה רק לדמיין את הבדידות והאומללות שהיו מנת חלקו של הומו דתי ממשפחה דתית לפני 20 שנה. מה היה קורה לו היה חי היום כהומוסקסואל עם כיפה סרוגה? האם היה מוצא אהבה, מקים משפחה, משיג את האושר? אני חושבת שכן. אני מאמינה שכן. למרות שעוד ארוכה הדרך, התקדמנו כל כך הרבה.