אראל סג"ל לא מבין על מה המהומה. נכון, הוא חיקה את סתיו שפיר אבל "אתם מוזמנים לשמוע את הקטע במו אוזנכם, דיברתי על עצמי, בלשון זכר", הוא אמר בתגובה לסערה שחולל.
זה נכון: באייטם ששודר בתכניתו "הפטריוטים" בערוץ 20, סג"ל סח לחבריו הפאנליסטים ש"אני רוצה להיות חופשי ולרכב על אופניים בלי כיסא" – זאת כשהוא חובש פאה נשית ולובש ארשת פתיינית. שאפו על האומץ, אראלית שובבית שכמוך! מי היה מאמין שדווקא בערוץ הכי שמרן שיש, מגיש תכנית אקטואליה יעלה על מדי דראג ויספר שבא לו נעים בטוסיק; אני בהחלט מפרגנת, שכל אחד יעשה מה שטוב לו.
חברי הפאנל שמעון ריקלין, ארי שמאי, איתן זליגר וענבל גבריאלי, נחנקו מצחוק – כלומר, לא ממש נחנקו, רק דגמנו עיניים אדומות ונשימה מקוטעת - כשארי שמאי תהה בפול ווליום זחוח: "אם סתיו שפיר נהנית לרכב על אופניים, ממה נהנית איילת נחמיאס ורבין?"
לא יודעת ממה היא נהנית, ארי, אבל חיפוש קצר בגוגל מראה ממה אתה נהנה; שנפתח את זה או שלא נקלקל את צופי ערוץ המורשת, מה אתה אומר?
* * *
יש מצב שלספרוני החיות לפעוטות – אלה עם הדפים הקשיחים ואיורי הענק - צריך להוסיף גם פאנליסטים מערוץ 20. לא יודעת, כשראיתי איך הם משתוללים באולפן השבוע, הגעתי למסקנה שאם ילדינו משננים שפרה עושה מוווו ותרנגול עושה קוקוריקו, אין סיבה שלא יפנימו שיצורים בערוץ 20 עושים חחחחחח; בצפייה חוזרת באייטם גיליתי שהנ"ל פועים ומקרקרים בקצב אחיד, במה שנראה כליקוקים רטובים לבעלי המניות.
מה שמצחיק, שכל הפאן הזה נולד בתגובה לטור שכתבה שפיר לעיתון "הארץ" על כך שהיא רוצה להיות מאושרת. לא יודעת למה הפטריוטים הנכבדים כה מתנגדים לרעיון; באולפן הם דווקא נראו לי מאוד מאושרים, ומכאן אפשר להסיק שמה שגורם אושר לסג"ל זה לא רק אופניים בלי כיסא אלא גם לעג לפוליטיקאיות מהשמאל.
"אוי, שכחנו שרק לאנשי שמאל מותר לצחוק על פוליטיקאים מהימין", נעלבו אנשי ימין, "למה כשב'ארץ נהדרת' לועגים למירי רגב או לאיילת שקד זה בסדר?"
אבל סליחה, אם ערוץ 2 הוא המודל, למה לקרוא לזה "ערוץ מורשת"? ערוץ 20 אמור להיות ערוץ יהדות ערכי, יפה, אחר - בזכות האג'נדה הזו קיבל רישיון מהמדינה. אם המטרה היא לחקות את מה שקורה בערוצים האחרים, לפחות אל תשחקו אותה צדיקים; זו התשובה שלי לכל אלה שאומרים עכשיו ש"אותי זה הצחיק".
איזה אבסורד: חבורת גברים שמריצים בדיחות מילואים סקסיסטיות זה פריק שואו שאפילו ערוץ 2 כבר לא ישדר היום. איפה זה כן עובר? ובכן, בערוץ הדתי; לכו תבינו.
וכמובן, ישנו הביצוע המביך. רבים טענו שמאחר ש"הפטריוטים" היא תכנית אקטואליה, אראל סג"ל לא יכול לעשות סאטירה. ובכן, אני מודה שלא ידעתי שסג"ל חולם להיות טל פרידמן, אבל לי דווקא אין בעיה עם עיתונאים שמנסים להיות סאטיריקנים, להפך, זה יכול להיות מעניין ממש כמו סטנדאפיסטים שמנסים להיות פובליציסטים. כמו שאני נהנית לקרוא טורים של רשף לוי, כך הייתי שמחה לקנות מסג"ל סאטירה, אילו היה מדובר בחומר טוב.
כשב"ארץ נהדרת" מכסחים פוליטיקאים, זה אכן אכזרי לעתים, אבל תמיד מושחז, חריף, כתוב ומשוחק לעילא. כי סאטירה זה לא צחוק; מדובר בז'אנר שדורש כותבים מנוסים, שחקנים עם טיימינג ועורכים שיודעים לשייף פאנצ'ים ולחדד מסרים. העובדה שאדם שם פאה על ראשו, לא הופכת את הטקסטים שהוא מקריא מהדף לסאטירה.
כשצפיתי באייטם בלי שמץ של חיוך, נזכרתי בביטוי השגור על פיהם של עורכי תכניות סאטירה: "צוחקים באולפן, בוכים בבית". מדובר במנטרה רווחת על סטים של מערכונים, שתכליתה ביקורת עצמית ומודעות לכך שלא כל מה שמבדר את השחקנים, ראוי להגיע לצופים.
אם היה על הסט עורך שמבין בסאטירה, אם בפאנל היו יושבים קומיקאים ששוחים בחומרים שכאלה, אין שום סיכוי שההשתוללות הזאת הייתה מגיעה למסך. אבל "הפטריוטים" אינה תכנית סאטירה, על כן לא היה אף אחד באזור שיגיד – חבר'ה, אתם לא בסלון שלכם עכשיו, נקסט.
בגלל זה סתיו שפיר עשתה טעות כשהתראיינה תחת כל עץ רענן וסיפרה כמה נעלבה; האייטם הקשקשני הזה לא העליב אותה כמו את צופי הערוץ, שקיבלו כאן הצגה ברמה של מתנ"ס.
* * *
הפרובוקציה הזו מוכיחה את מה שאני טוענת כבר זמן רב: שערוץ 20 במתכונתו הנוכחית לא מייצג אנשי ימין או שומרי מסורת. הוא היה אמור להיות כזה, חשבו שיהיה כזה, אבל הוא מעולם לא מימש את הפוטנציאל. בערוץ הזה שונאים רפורמים, דתיים ליברלים, שמאלנים, ובעצם כל מי שלא מתחרז עם חוזרים בתשובה או עם ימנים אדוקים מאוד. "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל בתורה אבל לא בערוץ המורשת.
אלא שצופי ערוץ 20 יקבלו כל דבר שנודף ממנו ניחוחות שנאה ובוז כלפי אנשי שמאל, שכן הם עדיין חשים כמיעוט נרדף, אז מי צריך איכות כשאפשר פשוט להתיישב מול המסך ולראות דאחקות על שמאלנים? סתיו שפיר חחחחחח מווווווו קוקוריקו - אם יש אלוהים, הוא שואל עכשיו את סג"ל וחבורתו מי לעזאזל נתן לכם רישיון?
אל תתבלבלו: סג"ל לא בחור טיפש. טוקבקיסטים שטופי מוח ופאנליסטים חנפנים שמתפרנסים מתכניתו - יכולים להמשיך להאדיר אותו עד מחר; תהיו בטוחים שכשהוא צפה באייטם בדיעבד, הוא זז על כיסא האופניים באי נוחות. לא צריך להיות אנין טעם במיוחד או מומחה לתולדות ההומור בשביל לזהות תת רמה, וחבל שכמו תמיד בסערות פוליטיות, גם כאן כל אחד מסנגר אוטומטית על אנשי המחנה שלו. אפילו עמית סגל חטא בכך הפעם, כשאמר ש"אני חושד שיש כאן פחות דאגה לכבודה של הח"כית ויותר רצון לסגור חשבון עם המגיש".
ובכן, לי אין שום חשבון לסגור עם סג"ל, להפך, עד עכשיו הייתי דווקא בעדו. אני מעריכה את הדרך שעשה מהחילוניות האדוקה אל לב הציונות הדתית, חושבת שהוא אחד הכותבים המושחזים בסביבה, וכשעיתון "הארץ" ניסה להקטין אותו כשדיווח ש"רזי ברקאי שוקל לפרוש מגל"צ בעקבות תכניתו עבור מגיש ימני" – דיברתי בשבחו בלי סוף.
אבל עכשיו אני אומרת: הידרדרת לביבים, סג"ל. מעיתונאי בועט הפכת למגיש טלוויזיה סוג ז' - לא יודעת איך זה קרה, אולי ככה זה כשמגיעים לערוץ המורשת. אין לי שום אג'נדה משותפת עם סתיו שפיר, אבל הצלחת לגרום לי להיות בעדה. כאשת ימין אני אומרת: טיפוסים כמוך עושים לי בושות.