בר רפאלי אצלי בסוכה!

בס"ד

"מה פתאום חד"פים, אמא! תוציאי ת'סרוויס המהודר. בר רפאלי וארמאני מגיעים לחג הראשון. פרס ודקפריו יהיו בשני, אז בלי בושות בבקשה!" צרחתי בהתרגשות. כבוד של מלאכים אעשה להם. אבקש מהם הכל! ה-כ-ל! אודישן אצל שפילברג, חתימה מנעמי קמפבל, שלום עולמי במזרח התיכון ואת תחזית קולקציית אביב-קיץ 2038. טוב נו, אפשר להסתדר בלי האחרון, פשוט לא רציתי לשלוח את הסחבק החדש של בר כגוי לטרנד סלבס-ישראל לכותל, בלי פתק עבורי.

אבל רגע-רגע. בעצם, כשחושבים על זה, למה אני בכלל צריכה מתווכים? למה לי לבקש מברייה אחרת, כמותי, כשהדבר האמיתי יושב אצלי בסוכה על כסא הכבוד? אין ערוץ קרוב וישיר אליו מאשר בסוכות! כמה טיפשי מצידי להתחבר לאנרגיה עוקפת, כשצינור השפע האולטימטיבי, הבטרייה הכי עוצמתית שמטעינה אותנו בכוח אלוקי, יורדת אלינו לשבוע קדוש, וחוגגת את היותנו יהודים מובחרים.

הלכתם לאיבוד? הנה הדרך חזרה: מתברר שטרם ברא את האדם, התייעץ ה' אם שווה בכלל להיכנס לכל העסק הזה של קיום אנושי. עונש, שכר, דין ורחמים, היו רק חלק מהמילים שפרחו באוויר. היועצים סברו נחרצות שלא משתלם להשקיע במערכת, שתבגוד ותפר מחויבותה לבעליה עם כל פיתוי שהשטן יצמיח. לדעתם (ואולי לדעת רובנו) זה מופרך ומיותר לחלוטין. עדיף היה להשאיר איש ואשה בגן עדן, בהרמוניה, בלי כל הבלגן והטרחה שכרוכה בבדיקת אמון האדם לקונו. פשוט לדלג על כל הקטע של: אתה לא מחבק אותי מספיק - את מדברת יותר מידי. אמא שלך מתערבת לי בחינוך - אבא שלך מציק לי על הגילוח. שלא לדבר על שואה, מחלות ואסונות טבע חו"ח.

ה' כמעט משתכנע, אך למרבה הפלא, בוראנו האמין בנו ובניסוי יותר מכולם. הוא דווקא חשב שנעמוד במשימה, ושהשכר שיעמוד לנגד עינינו יגבר על התאוות, ובקיצור, שנעשה אותו גאה.

מעשה שהיה כך היה

מסך עולה. אדם נברא. בום טראח - חטא ראשון. מלאכים לוחשים - אמרנו לך. ה' לא מתייאש. שנים של גלות, גאות ושפל. מצרים. כללי המשחק משתנים. ה' מחפש לו כלה. היהודים נבחרים ויוצאים לחופשי. שמחה וצהלה. אומות העולם מוזמנות. התאריך שנקבע - א' באלול 2448 לבריאת העולם. משה, השושבין, עולה לחתום על הכתובה. משה מתעכב. כעבור 40 יום, משה יורד סוף כל סוף להזמין את הכלה לחופה. בום טראח - כאילו מתוך רגע של שיגעון, הכלה יורקת לחתן יריקה ישירה בפרצוף - חטא העגל. דרמה בקהל. החתן ההמום והמושפל מסתלק ומסרב לשמוע על הכלה לעולמים.

כמה רגעים לאחר מכן, הכלה מתעשתת ושואלת את משה בפליאה מה קרה. משה מסביר לה. הכלה קולטת את שעשתה וקורסת לתוך האדמה, זועקת מבכי על שגיאתה ומתחננת שיחזיר את החתן. החתן מסביר למשה שחבל על הזמן. משה חוזר ומודיע זאת לכלה, אך זו מתעקשת. משה עולה שוב לחתן. הפעם משפחת החתן, שמשולה למלאכיו, היועצים בשמיים, מתנגדים בכל תוקף, בטענה שהכלה תתמיד בהתנהגותה זו. השושבין מתנגד בחזרה, ומספר לחתן על צער הכלה שלא יודעת את נפשה המתייפחת.

במקביל, עדיין במעמד החופה, הכלה מתייסרת, מסתגפת, מתענה, צמה, מביעה חרטה ועושה תשובה - מאהבה. החתן הרחמן שוקל למחול, לכפר ולשאת את הכלה לאשה, חרף מתנגדיו (בשמיים ובארץ). השושבין הנפעם מבקש לרוץ ולבשר לכלה המסכנה. החתן מתעקש שרק הוא יעשה זאת, מתוך התבוננות בתגובת הכלה לכשיבשר לה, שכן שמחה אמיתית תוכיח שגם האבל שלה היה אמיתי. הכלה מרגישה בשובו של אהובה ועוסקת במצוות סוכה בשמחה אדירה, כפי שביקש החתן דרך משה. ה', החתן, שולח לסוכה כאות הסכמה לחתונה אושפיזין - נשמותיהם של שבעת אבותינו הקדושים, שישפיעו כנגד כל יום אירוח מהברכה שמאפיינת אותם. וכך, במזל טוב, נשא החתן את הכלה, כדת משה וישראל.

הבנתם? סיכום אלול, סליחות, ראש השנה וכיפור תלוי ברצון השם – שנשמח בקיום מצוות סוכה! כולם גם יחד לא מתקרבים לקרבת השם ולשכינה שיורדת עד אלינו לסוכה. זהו יום חג של ממש, משותף להקב"ה ולנו.

שנזכה להרגיש שכינת האל והאושפיזין האמיתי והמפואר שמתארח אצל כל אחד ואחת מאיתנו –חינם-אין-כסף, בשעת רצון בסוכה. חג סוכות שמח!

המלצות לחג

יצירות של סלבס שחזרו בתשובה והשפיעו עלי רבות:
נועה ירון (דיין) – הספר: "מקימי" (מקיימת שיעור כל חמישי ב-20:30 במרכז "התהוות" בת"א)
שולי רנד – הסרט: "אושפיזין"
אביתר בנאי – הדיסק: "לילה כיום יאיר" 

>> לפוסט הקודם: איך הפכנו מבני אדם לחתיכות בשר?
>> למה לא שחררנו את גלעד שליט לפני חמש שנים?

כתובת למשלוח הודעות, שירים בקדושה ודברי תורה לאוריין: makorianreiss@gmail.com

זיקוקי דינור של קדושה. רק לפתוח ידיים לשמיים ולקחת פנימה. עוד-ועוד-ועוד.