הטוקבקים שלכם הם פשוט שנאת חינם

תל אביב היקרה, זו לא את, זו אני. אני נפרדת ממך ומהפסקול ההוליוודי (שלעתים עדיין מבליח בראשי), כי עד לפני שניה לא האמנתי כלל שאהיה כאן, ולו לרגע הקצר ביותר בחיי. ועכשיו, כשאני כבר כאן, יש לי כל כך הרבה מה לספר, על כל מה שהיה. על כל מה שיהיה - הרשות נתונה.
אני מודה בכל צבעי הקשת מתוך שלל גווניה על רבינו, נחמן מאומן, שבחר בי להשלים את תיקוני מולו, בליווי אקוסטי עניו, על השן החלבית שעדיין בקרבי ועל הכישרון האמיתי שכונן בי הקב"ה - לחפש אהבה, אפילו מבעד לקריצה של מקדלת עליזה.