שלום, אדוני ראש הממשלה.
אתה אולי לא יודע, אבל במשך שנים עבדתי אצלך. בלי כסף, בלי כיבודים. אידיאולוגיה נטו.
זה בגלל שתמיד הייתי הימנית הכמעט יחידה בכל כלי תקשורת שבו עבדתי.
מצאתי את עצמי מערבבת קפה במטבחון עם אוהדי זהבה גלאון וסתיו שפיר, ומסנגרת עליך, בנימין נתניהו.
"די, זה לא נכון שהוא חושב רק על עצמו, אתם אומרים את זה כי אתם שמאל".
"ביבי מקבל החלטות רק משיקולים של הישרדות פוליטית? אין סיכוי".
והם היו צוחקים עליי: "כשתגדלי תביני".
גדלתי, והצטרפתי לתאגיד השידור הישראלי.
ופתאום אני, הימנית, הדוסית מהאולפנה - כבר לא עוף מוזר יותר. עכשיו יש עוד הרבה כמוני במשרד: ימנים, מסורתיים. מי היה מאמין שדווקא גוף שידור כזה, מר נתניהו, תרצה לחסל?
אתה זוכר שלפני כמה שנים, בעיצומו של עוד גל תקשורתי נגד רעייתך שרה, כתבתי טור בעדה - אולי היחיד שפורסם באותה תקופה. להפתעתי, שלחת לי מסר דרך חבר משותף: "איזה טור מצוין, תודה רבה".
אני לא צריכה את התודות שלך, אדוני ראש הממשלה, אני רק רוצה שתסתכל לי בעיניים ותסביר לי מה קורה פה. הקמת את התאגיד, החתמת אנשים על חוזים, ואז החלטת שבעצם לא בא לך ויאללה סוגרים את העסק - ועד עכשיו אף אחד לא מבין למה. ואיך יכול להיות שסימנת אותי כאויבת? חודשים על גבי חודשים אתה והאנשים שלך רודפים אותי: קוראים לי שמאלנית, צפונבונית, ביריונית – ואני מנגבת את הרוק. איזו יריקה בפרצוף!
אני לא יכולה אפילו להתחיל להסביר לך כמה אני מאוכזבת ממך, מר נתניהו. לא אכזבה שגרתית, רגילה כזאת, מפוליטיקאי שלא עמד בציפיות. אלא אכזבה אישית, עמוקה, מראש ממשלה שהפר איתי הסכם, שרוצה לפטר אותי בלי שום סיבה הגיונית.
אתה לא רואה פקקים כי בעולם שלך אין פקקים, אדוני ראש הממשלה, בכל מקום מפנים לך את הדרך. אבל בעולם שלנו, האזרחים הקטנים, יש פקקים ומשכנתא ויוקר מחיה ועוולות חברתיות; יכול להיות שאחרי שנים בשלטון, אתה באמת חי ביקום מקביל. יכול להיות שהאינטרסים שלך ושלנו כבר אחרים, אפילו מנוגדים.
לכל פוליטיקאי יש אינטרסים אישיים, אבל בפרשת התאגיד הוכחת שאצלך האינטרס האישי משתלט לגמרי על תהליך קבלות ההחלטות. לכן אני לא סומכת עליך יותר. אתה לא מפטר אותי, אדוני ראש הממשלה – אני מפטרת אותך.
*
בימוי: יעל רפפורט
צילום: רועי ברקוביץ'
עריכה: נעמה דעוס
הפקה: דנה כלדיאן
עורך הדעות: ניב שטנדל
יש לכם דעה מעניינת, בווידאו או בטקסט? שלחו לנו: opinions@mako.co.il