פעם אחת האזנתי לשיחת טלפון בין ראש חוג לספרות באחת האוניברסיטאות הגדולות בישראל לעורכת מדור ספרותי בעיתון יומי. העורכת הזמינה את ראש החוג לכתוב ביקורות ספרות למדור שלה. ראש החוג סירב בנימוק המלבב שהפלבאים ממילא לא יבינו את הגיגיו הנשגבים. בתום השיחה, העורכת חשבה שהסתגרותו של ראש החוג במגדל השן מזיקה למקצוע.
אבל אני אמרתי ברכת הגומל, כי הכרתי את דעותיו של ראש החוג. שבוע קודם לכן שמעתי את ראש החוג מבשר לקהל של מאה-מאתיים סטודנטים טריים, בקורס מבוא ללימודי התואר הראשון בספרות, ש"אין יותר מה לחדש בספרות". ככה. עכשיו דמיינו איזה נזק היה נגרם לספרות העברית אם אדם כזה היה מפיץ את הבליו המדכאים בתפוצה ארצית.
אין גם מה לעשות עם תואר ראשון במדע המדינה
השבוע פורסם ששיעור הסטודנטים לתואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטאות צנח בשליש ב-25 השנים האחרונות. ממחקר שערך מכון ון ליר, לבקשת המועצה להשכלה גבוהה, עולה כי שיעור הסטודנטים לפילוסופיה ירד ב-19% ב-25 שנה, ושיעור הסטודנטים לספרות עברית פחת ביותר מחצי תוך 10 שנים בלבד.
אלא שהתגובות ל"משבר במדעי הרוח" לא השתנו בכלל ב-25 שנה האחרונות. "אנחנו צריכים לחשוב כיצד לעלות את קרנו של התואר הראשון במדעי הרוח", אמרה בתגובה פרופ' מלכה רפפורט-חובב, מרצה בחוג לבלשנות באוניברסיטה העברית, ויו"ר הועדה הקבועה למדעי הרוח במל"ג. "אנחנו צריכים להעמיק את הקשר עם עולם התעסוקה כדי שלא תהיה תחושה שאין מה לעשות עם התואר הזה מבחינה תעסוקתית. ברגע שנהדק את הקשר הזה, נוכל לתת אופק תעסוקתי".
סליחה, אבל זה קשקוש. גם לפני 25 שנה לא היה יותר מדי מה לעשות עם תואר ראשון בספרות. מה גם שאין יותר מדי מה לעשות עם תואר ראשון בפסיכולוגיה, במדע המדינה או בתקשורת – ובכל זאת הסטודנטים נוהרים למדעי החברה באוטובוסים. וגם, עם כל הכבוד, כמה מעסיקים קופצים כמוצאי שלל רב על בוגרי תואר ראשון בביולוגיה, בכימיה או בפיזיקה?
לא, הסיבה האמיתית ל"משבר במדעי הרוח" היא המשבר במדעי הרוח עצמם. והירידה בהרשמה למדעי הרוח עומדת בקורלציה מושלמת להשתלטות החונטה הפוסט-מודרניסטית על החוגים למדעי הרוח.
השמש מדירה את הירח
מה זה פוסט מודרניזם? כשאנשים אומרים "אין נכון ולא נכון, כל אחד ואיך שהוא רואה את זה", זה פוסט מודרניזם. כשפליט ריאליטי אומר "זו האמת שלי" – לא האמת, האמת שלי – זה פוסט מודרניזם. וכשההכרעה בין השקפות שונות הופכת מהכרעה עניינית להכרעה מוסרית, כשעמדת החלש, או "האחר", זוכה לאפליה מתקנת רעיונית – זה לא פלורליזם, זה ג'ונגליזם הפוך.
לפי החונטה הזאת, כל שינוי הוא גם מחיקה, כל דיבור הוא גם השתקה, כל לחיצת יד היא גם הכפפת יד. והחיים הם רק משחק סכום אפס של פרשנויות לחיים. אין בהם לא יופי ולא אמת. אי אפשר לבוא ולומר "השמש זורחת", אפשר לכל היותר לטעון: "היא מדירה את הירח". אי אפשר לומר "איסלנד מתקדמת מאנגולה בשירותי הרפואה הציבורית", יש לומר: "באיסלנד רווח הנרטיב המערבי של קידמה".
כפי שכתב לאחרונה גדי טאוב: "באקדמיה קרתה בחצי המאה האחרונה מהפכה שהיא לא פחות ממדהימה: בדיסציפלינות שלמות השליחות המקורית של גילוי האמת התחלפה בהיפוכה — האיסור לומר את האמת... אבל בניגוד למבקרים חברתיים קודמים, כמו אנשי המרקסיזם המערבי מבית מדרשה של אסכולת פרנקפורט, למשל, הפוסט-מודרנים לא הסתפקו ברעיון שעלינו להפסיק לחזור על שקרים המסתירים את האמת על המציאות הדכאנית. הם רוצים לשחרר אותנו לא רק מן השקרים, אלא גם מן האמת, ובסופו של דבר מהמציאות עצמה".
הנה דוגמא קיצונית אך מייצגת: אחרי שנוכחתי לדעת שלא לומדים ספרות בחוג לספרות, אלא רק סוציולוגיה של הספרות, עברתי לתואר שני בהיסטוריה של המדע. בסמינר המתודולוגי לתלמידי התואר השני מאסטרנטית אחת הציגה את התזה שלה על פיזיקה פמיניסטית. לא מבחינת מספר החוקרות במעבדה, מבחינת התנהגות החלקיקים ביקום. וכשהמרצה העיר לה שאין בזה שום היגיון, המאסטרנטית השיבה: "טוב, זאת דעתך כי אתה גבר".
אז אני מצטער, אבל אני לא מצטער על הירידה בהרשמה למדעי הרוח. אף אחד לא צריך, ועובדה שאף אחד לא רוצה, ללמוד אצל חוקרים שאינם מאמינים בחקירה, באמת, ביצירה ובקידמה. אם הכול רק נרטיבים והגמוניות, הדהודים וציטוטים, התקבלות וממסדים – בשביל מה לקחת קו 25? אפשר להיכנס לפייסבוק.