ליכודניקים הם משוררים. באמת. אני עצמי משורר, ומשוררים תמיד יודעים לזהות משוררים. משהו בזווית העין החולמנית.
וביבי הוא מלך המשוררים. מעין אלתרמן כזה. הוא כותב משהו כמו "בּוֹא וּרְאֵה אֶת עִירִי בְּעִמְעוּם מְגִנָּהּ. / הַדְּרָכִים אֶת הַסְּתָו הַזָּהִיר לוֹחֲשׁוֹת. / אֶל פְּתָחִים, אֶל חָצֵר, אֶל תֵּבוֹת־נְגִינָה, / הִתְגַּנְּבוּ אֲרָצוֹת חֲדָשׁוֹת", וכל הליכודניקים מוחאים כפיים, כי זה יפה, למרות שאף אחד לא מבין למה התכוון המשורר.
כשהייתי בחטיבת הביניים, חבר שלי יצר סדרת קומיקס בכיכובי בשם "המשורר-המחוקק". זה הלך בערך ככה: יש שריפה ביער. קוראים לגיבור העל המשורר-המחוקק. המשורר-המחוקק משורר-מחוקק שאין שריפה ביער. וזהו, אין יותר שריפה ביער.
אז חברי הכנסת של בל"ד נפגשו עם משפחות של מחבלים? המשורר-המחוקק ביבי משורר-מחוקק נגד בל"ד. פלסטינים במזרח ירושלים זורקים אבנים? המשורר-המחוקק ביבי משורר-מחוקק נגד זריקת אבנים. האם הרחקתה של חנין זועבי מהכנסת תהפוך את הפלסטינים לחובבי ציון? לא. האם ההחמרה בעונשם של מיידי האבנים תאחד את ירושלים? לא. אבל הדימוי טוב. "ירושלים המאוחדת". כמו שיר של יהודה עמיחי.
בכוח העל שלו, המשורר-המחוקק ביבי יכול להציל את ישראל. הוא הרי המשורר-המחוקק כבר עשר שנים במצטבר, שני רק לבן גוריון. הוא יכול לחלק את הארץ במילה. הליכודניקים ילכו אחריו. הם הרי אוהבים את המילים של ביבי. ומי שלא אוהב את המילים של ביבי כבר מזמן לא בליכוד. אבל הוא בוחר לסדר את הכיסאות על סיפון הטיטניק. שיהיה יפה. ושהוא ישב מקדימה, כמובן.
להציל את בוז'י
ומי בקומיקס המטופש הזה נלחם נגד המשורר-המחוקק ביבי? הפייטן-הליצן בוז'י. הכי קל לצחוק על בוז'י. וזהו. אין פה אבל. בוז'י עשה לייק לפוסט של בוז'י בפייסבוק שבישר על "התכנית המדינית" של בוז'י. כן, אני יודע שזה לא הרצוג עצמו אלא אחד הדוברים שלו, ועדיין: הלייק העצמי הזה הוא סימפטומטי למנהיג אופוזיציה שלא היה עובר מבחן שיכרות מרוב זיגזגים, אבל בסופו הוא היה נעמד מול שוטר התנועה ומאנפף בחיוך: "אז עברתי, נכון?".
לבוז'י מלכתחילה אין את היכולת לחוקק. הוא יכול רק לשורר, כלומר להציע חזון שיפיל את ביבי. והנה, הוא הציע את "התכנית המדינית". למעט כמה עובדות שוליות – היא אינה תכנית, היא איננה מדינית והיא לא תיושם לעולם - "התכנית המדינית" של הרצוג מושלמת. הרצוג כתב שיר חזק על הפרדה. מה זה חשוב אם המפלגה שלו שווה 16 מנדטים בסקרים, מה שהופך אותה למפלגה השלישית או הרביעית בגודלה בכנסת הבאה? הרצוג כתב פואמה חדשה (כלומר, מועתקת מילה במילה מאהוד ברק ואריאל שרון), ועכשיו השמאלנים אמורים למחוא לה כפיים.
אבל השמאלנים לא מוחאים לה כפיים. כי השמאלנים מבינים שאם הרצוג היה רציני בכוונתו להציל את ישראל, הוא היה מוסיף ללא-תכנית הלא-מדינית שלו סעיף שמעיף את הרצוג הביתה ומפנה את הכיסא למדינאי שיכול להפיל את ביבי וליישם, כלומר לחוקק, תכניות מדיניות. אבל בוז'י לא רוצה להציל את ישראל מידי נבל העל ביבי. בוז'י רוצה להציל את בוז'י מידי הנסיכה הקסומה שלי והלוחם האמיץ פרץ. ככה זה אגו של משוררים.
חמאסניקים עם תעודה כחולה
לטום גודווין יש סיפור מדע בדיוני קלאסי בשם "המשוואות הקרות". נערה תמימה מתפלחת לחללית אספקה כדי לראות את אחיה, שעובד בכוכב לכת נידח. היא יודעת שזה אסור. היא מניחה שינזפו בה. היא לא מבינה שדלק החללית מחושב עד הטיפה האחרונה. החללית לא יכולה לסחוב שני נוסעים. אם היא תישאר, גם היא וגם הטייס יתרסקו.
זה סיפור קורע לב, כי כבר מהעמוד הראשון הקורא מבין שהטייס מוכרח לזרוק אותה לחלל, אבל הנערה הנואשת מתחננת. בטוח יש פתרון אחר. בטוח יש מישהו שיכול לבוא לעזרתה. בינתיים הטייס המסכן מושך את הזמן. כל הסיפור הוא משיכת זמן. אבל אין פתרון אחר. כי לא כל דבר אפשר לפתור עם רצון טוב. לא כל דבר הוא דיון פתוח על צדק ומוסר. יש משוואות קרות.
בין הירדן לים חיים שישה מיליון יהודים ושישה מיליון ערבים. אותם שנים-עשר מיליון תושבים יכולים לחיות בשתי מדינות, או במדינה אחת דו-לאומית. זאת הייתה המשוואה הקרה לפני מאה שנה, וזאת תהיה המשוואה הקרה בעוד מאה שנה. או שמעיפים את פלסטין, או שמתרסקים יחד.
חלוקת הארץ אינה צודקת לאף אחד מהצדדים. היא גם לא הגיונית. הארץ קטנה, הגבול עקלקל, ופלסטין העתידית תקום משני עבריה של המדינה היהודית. הפתרון הזה גם לא יבטיח שקט. יש סיכוי טוב שפעילי חמאס יעמדו על הגבול, חמש דקות מכפר סבא. אבל החלופה השנייה היא שפעילי חמאס יעשו שופינג ברחוב ויצמן, מצוידים בתעודות זהות כחולות.
זאת המשוואה הקרה. אבל זה לא מעניין אנשי רוח וחזון כמו ביבי ובוז'י. משוררים לא מאמינים במשוואות קרות.