אני רוצה להתנצל בפני כל מי ששמע אותי מצהיר בליל הסילבסטר שאני אביר ג'דיי. כוח הערק היה חזק איתי. אני לא באמת אביר ג'דיי.
עובדה: למחרת היום לא הצלחתי לנטרל את המחבל בדיזנגוף. אמנם דמיינתי, לא פעם ולא פעמיים, איך אני מתגושש עם סכינאי (רצוי ילדה בת 14, חמושה במספריים) ומתראיין אחר כך לרפי רשף, עטור צלקת קטנה במקום סקסי בגוף – אבל תת-מקלע? זאת כבר עבודה ליודה.
או לכתבת ערוץ 10 חן ליברמן, שראיינה את סגן ראש עיריית תל אביב ושאלה אותו למה התל אביבים לא נטרלו את המחבל. לכי על זה, חן. מי ייתן והכוח יהיה איתך. וקחי איתך גם את שאר אבירי הג'דיי: רוני דניאל, ירון בלום, משה נוסבאום ודנה וייס. הם חושבים שאלון בקל ושמעון רוימי ז"ל היו צריכים לזרוק עליו כיסא ולגמור עניין. אמרתי כיסא? רוני דניאל לא צריך כיסא. רוני דניאל יכול לחסל מחבל עם תת-מקלע בכוח גביניו הזועפים.
כי דבר ברור אחד עולה ממרתון השידורים האינסופי שמלווה את הפיגוע בתל אביב: התקשורת הישראלית הפכה לליכודניקית. אני לא אומר ימנית – היא לא – אני אומר ליכודניקית. כמו הליכוד, התקשורת למדה להאשים את האזרחים. האזרחים בוגדים. ואלה ששוקעים בחובות הם עצלנים. ואלה שנורים ברחובות הם פחדנים.
שוטרים? בדיוק נגמר
הליכודיזציה הזאת בלטה במיוחד על רקע שאלה טובה אחת שנשאל גלעד ארדן. ארדן נשאל למה לא היה שוטר בדיזנגוף. הווריד שלו התפוצץ. השר לא רגיל לשאלות מהתקשורת על תפקודו כשר. הוא ענה: "אף אחד לא חושב שצריך להציב שוטר בכל מטר". לצערי לשאלה הטובה הזאת לא היתה שאלת המשך, אז אני אמשיך אותה כאן: לא, גלעד ארדן, לא בכל מטר – אבל בכל רחוב דיזנגוף? בכל מרכז תל אביב? איך אדם חמוש בתת-מקלע מצליח לברוח, ברגל, מדיזנגוף לאבן גבירול?
אני אגיד לכם איך: כי בישראל אין שוטרי מקוף. בכל ישראל יש 28 אלף שוטרים, ממוצע של 3.4 שוטרים ל-1,000 תושבים. באיטליה יש 5.8 שוטרים לאלף איש. בגרמניה ובבלגיה – 4 שוטרים לכל אלף אזרחים. בבריטניה: 3.8. באירלנד: 3.6. אבל גם ה-3.4 שלנו הם בלוף, כי שישית מכוח המשטרה זה בכלל מג"ב, כלומר חיילים. החיילים שלנו שוטרים והשוטרים שלנו חיילים. ואלה וגם אלה פרוסים כבר חודשים על קו התפר בירושלים, בניסיון נואש לשמר את השקר הליכודניקי על העיר שאוחדה לה יחדיו. בגלל זה לא היה שוטר אחד בכל מרכז תל אביב.
ואז בא ראש ממשלת ישראל ואומר שהמשטרה לא אוכפת את החוק במגזר הערבי. נו, ובמגזר היהודי היא כן אוכפת את החוק? פעם אחת בחיי צלצלתי למשטרה. עבריין אחד סינדל לי את האוטו מתוך גחמה, ודרש 500 שקל לשחרר אותו. זה לקח חצי שעה, אבל בסוף הגיעו שני שוטרים עייפים, שמרוויחים עוד פחות כסף ממני. אחד מהם לקח אותי הצידה ולחש לי באוזן: "זה חניון של עבריינים, הכי גדולים בתל אביב. לא כדאי לך להתעסק איתם". אחר כך השוטרים פצחו במשא ומתן עם העבריין. אחי, נשמה, כפרה. בוא לקראת הבחור. תעשה מחיר.
ומה עושה השר לביטחון פנים כשראש הממשלה אומר (בפניו! הוא עומד ממש לידו!) שהמשטרה לא אוכפת את החוק? הוא מתראיין לגל"צ ואומר שעם כל הכבוד לטרור, "יש המון תאונות דרכים". מה שנכון. באמת יש המון תאונות דרכים. התשתיות איומות. והתחבורה הציבורית לא קיימת – לא בשבת ולא עד שבת. מעניין מי שר התחבורה (והבטיחות בדרכים) במדינה הזאת, שיש בה המון תאונות דרכים. נכון: עוד ליכודניק.
כי ליכודניקים הם כמו ילדים קטנים. תופסים אותם עם פה מרוח בשוקולד והם מאשימים את אחותם. 40 שנה בשלטון ואפס שליטה במצב. 100 ימים של טרור ואפס מעשים. ועל כך אמר מאסטר יודה: Do. Or do not. There is no try.