בסילבסטר 2000 קרה לי נס: מישהי נדלקה עלי. מיד נדלקה לי נורה אדומה, כי בסילבסטר 2000 הייתי נער מגושם-מנוזל כבן 15. נראיתי אז בול כמו שבלול, ותחומי העניין שלי כללו מדע בדיוני, משחקי תפקידים והפילוסופיה של איין ראנד. והנה, נערה יפהפייה ממש-ממש התנפלה עליי במסיבה. נישקה אותי. אפילו שלחה ידיים. אליי! היא שלחה ידיים – אליי! בגיל 15 אפילו אני לא רציתי לשלוח ידיים אליי. מה לא בסדר איתה?
מהר מאוד היא סיפרה לי מה לא בסדר איתה. התעללות בבית. סיפור קשה. היא סיפרה לי אותו אגב שליחת ידיים. בכתה ושלחה. בכתה ושלחה. הבנתי שעם כל הכבוד לסיפורים המרתקים שלי על סולטיוס, הקוסם ששיחקתי ב"מבוכים ודרקונים", היא יצאה להרפתקה נגד עצמה. אני סתם ניקריתי בדרך.
בערך בחמש בבוקר היא הציעה שנחזור אליה הביתה. סירבתי בנימוס, ולא כי אני קדוש גדול – פשוט לא רציתי לאבד את בתוליי לפסקול של בכי. חשבתי שמגיע לי קצת יותר מזה. חשבתי שמגיע לשנינו קצת יותר מזה.
נזכרתי בסיפור ההוא בגלל הדיון הציבורי על האונס ב"אלנבי 40", שהפך מהר מאוד, כמו כל דיון ציבורי בישראל, ל"אנחנו נגד הם". הפעם ה"אנחנו" הן הנשים, וה"הם" – הגברים האנסים. אבל האם מישהו באמת חושב שמשאת נפשם של גברים היא לאנוס, בתורות, אישה מחוסרת הכרה על בר באלנבי? האם מישהו באמת חושב שהאינטרס הגברי הוא לנצל, להשפיל ולנשל נשים?
להפך: האינטרס שלי כגבר הוא שנשים ירגישו מוגנות וחופשיות יותר במרחב הציבורי. האינטרס שלי כגבר הוא שנשים יהיו עצמאיות וחזקות יותר. נשים חזקות הן לא חזקות על חשבוני – הן מחזקות אותי. נשים מלומדות מלמדות אותי. נשים מצחיקות - מצחיקות אותי.
והאינטרס שלי כגבר הוא גם שנשים ירוויחו יותר כסף, בדיוק כפי שהאינטרס שלי הוא ששכר המינימום יעלה ל-30 שקל לשעה – למרות שאני עצמי לא עובד בשכר מינימום. זה האינטרס שלי כי אי השוויון הכלכלי פוגע בכל הכלכלה הישראלית, ממש כפי שאי השוויון המגדרי פוגע בחברה הישראלית כולה. מדינות עם שוויון הזדמנויות לנשים הן מדינות עשירות ומאושרות יותר לכולם.
אסור להפוך את הדיון הציבורי ב"אלנבי 40" לעוד דיון של "אנחנו נגד הם" בסגנון מירי רגב וביבי נתניהו. זה לא פמיניזם. זה לא שמאל. החיים הם לא משחק סכום אפס בין גברים לנשים, אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים. ואף אחד הוא לא "האחר". אין בכלל "האחר". כולנו אותו דבר ורוצים את אותם הדברים. היום רווק תל אביבי ממוצע יכול ליהנות מחיי מין עשירים, מגוונים ומהנים יותר מכל אנס מקצועי בצבאו ג'ינגיס חאן. ההסכמה אינה מגבלה שמגבילה אותו – הסכמה היא האינטרס שלו. הסכמה היא אינטרס משותף לכולם.
לכן "אלנבי 40" הוא לא תוצאה של "תרבות האונס", או איזה פרק נוסף במאבק הנצחי בין גברים לנשים על "הגמוניה". "אלנבי 40" הוא תוצאה ישירה של פירוק החברה הישראלית על ידי ממשלות המפלגה שנקראת ליכוד, אבל שמה האמיתי הוא פירוד. "אלנבי 40" הוא תוצאה ישירה של הרס שירותי הרווחה, הפרטת החינוך הממלכתי והיעדר משווע של משאבים לתרבות, לתחבורה ציבורית, לתברואה מינימלית ברחובות. "אלנבי 40" הוא תוצאה ישירה של 40 שקל לכוס וודקה זולה, של אפס יחידות דיור לצעירים, של חיים בלי אופק חברתי. כמו שממשלת נתניהו מעודדת את האלימות בירושלים בכך שהיא לא מציעה אופק מדיני, כך ממשלת נתניהו מעודדת את האלימות המינית באלנבי בכך שהיא לא מציעה אופק חברתי.
אני גר ליד "אלנבי 40". חיים שם נרקומנים ששותים את המים שבעלי החנויות מוציאים לחתולים. אני לא יודע מה זה "תרבות האונס". אני יודע מה זה תרבות האומללות. ואונס הוא מעשה של אנשים אומללים, חסרי כל ביטחון בעצמם וחסרי כל תקווה בעתידם. צריך להעניש אותם כחוק, בהחלט, אבל העונש לא ישנה את האומללות הבסיסית, ההולכת וגוברת.