כבר כמה זמן שאני מסתובב עם תחושת מועקה, כאילו שכחתי משהו. האם שכחתי את הדוד דולק? האם שכחתי איך לאהוב? לא, שכחתי איך קוראים למפלגה של משה כחלון.
למי מאתנו זה לא קרה? אתה הולך ברחוב, ופתאום נזכר שאתה לא זוכר איך קוראים למפלגה של משה כחלון. "אנחנו"? "שלנו"? נו, מפלגה של עשרה חברי כנסת? יושבת בקואליציה? שלושה שרים?
אז אמרתי לעצמי: אכתוב עליהם טור. אכתוב טור על כל מה שקורה עם המפלגה של כחלון ("הם"? "הן"?). זה יהיה שירות לציבור, שכבר מזמן שכח את המפלגה של כחלון ("אתם"? "אתן"?).
אבל איך אפשר לכתוב על משהו שלא קיים? מה אפשר לכתוב על משהו שלא קורה? כשדקרו פה אנשים ברחובות, אמרתי – טוב, כחלון הרי לא מתעסק בהפיכת המדינה היהודית למדינה דו-לאומית בסגנון בוסניה. זה לא הטיקט שלו. הוא נבחר על הטיקט החברתי-כלכלי. הוא מתעסק בהפיכת המדינה הסוציאל-דמוקרטית למדינה אוליגרכית בסגנון רוסיה של פוטין.
אלא שבניגוד להבטחת הבחירות שלו, כחלון לא מתעסק במתווה הפוטינסטי של הגז. הוא לא מתעסק בטריליון שקל באדמה. הוא לא מתעסק במונופול שיחלוש פה על 90% ממשק האנרגיה. והוא לא מתעסק בהשחתת הממשלה כולה לטובת קידום העסקה הזאת. למה? "בשל ניגוד עניינים". כי הוא חבר של ברון הגז קובי מימון. קובי מימון הוא לכחלון מה שסעיף 52 הוא לדרעי: תמרוק למצפון.
אז במה כחלון כן מתעסק? בפירוק קרטל הבנקים? בחיסול העבדות המודרנית ששמה עובדי קבלן? בהטלת מס עיזבון על מולטי-מיליונרים שיגשר, במשהו, על התהום הגיהנומית שנפערת פה בין אלה שנולדו לכסף ושלטון לבין אלה שנולדו לשרתם?
לא, כחלון עוסק בשיגור מכתבים. לפני שבועיים שיגר כחלון מכתב חריף (!) לממונה על ההגבלים העסקיים בבקשה לעצור את מכירת גולן טלקום לסלקום – עסקה שיכולה לחסל את הרפורמה בסלולר. חצי מיליון ישראלים הצביעו לכחלון בזכות הרפורמה בסלולר. למה? כי בישראל של נתניהו ייצוג חד פעמי של האינטרס הציבורי הוא יוצא דופן עד כדי כך שהוא מצדיק את הקמתה של מפלגה חדשה לגמרי.
ועכשיו השוק "החופשי" רוצה לחסל לכחלון גם את ההישג האחד והיחיד הזה. "אלחם בכל הכלים העומדים לרשותי, בכדי למנוע את העסקה הרעה הזאת", כתב כחלון בפייסבוק שלו. כתב, ושלח מכתב.
אתם מבינים? האיש שר אוצר, יו"ר מפלגה של עשרה חברי כנסת בממשלה צרה של 61 חברי כנסת, ומהם הכלים העומדים לרשותו? כתיבת מכתבים לממונה על ההגבלים העסקיים. בקואליציה שבה כל אורן חזן יכול להפיל את תקציב המדינה כדי לעלות על מכוניות מתנגשות באילת, שר האוצר וראש המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה כותב מכתבים חריפים.
מכירת גולן טלקום לסלקום תהיה פגיעה אנושה בצרכנים ובכייה לדורות.פניתי לממונה על ההגבלים העסקיים בבקשה לעצור את העסקה כד...
Posted by משה כחלון on חמישי 5 נובמבר 2015
ויש, כמובן, את משבר הדיור. לצד ההצהרות הנתניהו-לפידיות הרגילות על הסרת החסמים (זה תמיד "החסמים", "הביורוקרטיה" ו"הרגולציה" ואף פעם לא, למשל, היעדרם של חסמים, חולשתה של הביורוקרטיה, חיסולה של הרגולציה) התבשרנו על מהפך: לראשונה מאז 1998, ממשלת ישראל תבנה בתים. שר האוצר כחלון, יחד עם חבר מפלגתו ("באנו"? "הלכנו"?) שר השיכון יואב גלנט, הכריזו לאחרונה בגאון ובגאווה על בנייה של מאות יחידות לדיור ציבורי מדי שנה.
אבל אז המוח מתחיל לחשב. מאות יחידות מדי שנה? כמה זה מאות יחידות בשנה? מה זה מאות יחידות בשנה? חיים פה שמונה מיליון בני אדם. בשנות ה-50 בנו פה עשרות אלפי יחידות דיור בשנה. באחת מהן גדל כחלון.
בהולנד יש 138 דירות ציבוריות לכל 1,000 תושבים. באנגליה של דיוויד קמרון הימני – 80 דירות ציבוריות לכל 1,000 תושבים. ובישראל? 0.039, וכולן נראות כמו הפרצוף של בן גוריון. מאות יחידות דיור יעזרו בערך כמו לסדר לבן גוריון את הגבות. מאות יחידות דיור צריכה להיות ההגדרה המילונית החדשה לביטוי "לעג לרש".
ויש עוד אנשים במפלגה. השר להגנת הסביבה אבי גבאי. חברי הכנסת אלי אלאלוף, רחל עזריה, טלי פלוסקוב, יפעת שאשא-ביטון, אלי כהן, רועי פולקמן, מירב בן ארי, מייקל אורן. מי האנשים האלה? מה הם עושים בחיים?
הנה, לאחרונה יצא מייקל אורן במחאה על סימון מוצרי ההתנחלויות באירופה. איך הוא מחה? הלך לסופרמרקט בעמק רפאים והדביק סטיקרים של "מיוצר באירופה" על חבילות של באפלות לואקר. באמת, זה מה שהוא עשה. הוא הלך לסופרמרקט בעמק רפאים, כולו מגונדר עם הג'ל בשיער וחליפת מיליון הדולר, התכופף קלות והדביק סטיקרים של "מיוצר באירופה" על באפלות לואקר. וזהו, זאת הייתה הפעם האחרונה – והראשונה – ששמענו ממנו.
וזהו. על שאר חברי המפלגה לא שמענו מאז הבחירות, וגם אז לא שמענו עליהם. שמענו רק על כחלון. ועכשיו תחשבו כמה רעש עושה מפלגת אופוזיציה כמו מרצ, עם חמישה מנדטים, לעומת הבאפלה המוחרשת שהיא המפלגה של כחלון. ועכשיו תחשבו כמה הישגים מצליחה לסחוט מפלגת קואליציה כמו ש"ס, עם שבעה מנדטים, לטובת מצביעיה החרדים. יודעים מה? אפילו אורן חזן מצליח לסחוט פה ושם איזה חיוך. רק במפלגה של כחלון ("איננו"? "שכחנו"?) אין מספיק לחלוחית אפילו כדי לסחוט דמעות.