לפני כמה ימים הלכתי למסיבה של פעילי שמאל ציוני. זן נכחד פעילי שמאל ציוני, אבל הם עוד עורכים מסיבות פה ושם. מפה לשם, אחרי כמה בירות הציעו לי להצטרף להסתדרות החדשה. נצבור כוח, אמרו הפעילים. נשנה את המערכת מבפנים.
אז הסכמתי. לא מביך אותי להצטרף להסתדרות. המוח שלי לא נשטף בתעמולת הביבים שנשפכת פה כבר שנים נגד אותו מנופאי מפורסם שמרוויח 20 אלף שקל. אני בעד שהמנופאי ירוויח 20 אלף שקל. האיש מפעיל מנוף. אני מכיר הרבה אנשים שמרוויחים 20 אלף שקל ולא יודעים להפעיל שום דבר. פרסומאים, למשל. למה זה מקובל חברתית שאדם שכל תפקידו בעולם הוא לייצר את הסלוגן "טעם מטריף – טרפתי" ירוויח 20 אלף שקל בחודש, אבל לא אדם שמניף טון סחורה, מגובה רב, בנמל אשדוד? אם מישהו צריך להרוויח 20 אלף שקל בחודש (מי ישמע, 20 אלף שקל בחודש) הרי זה המנופאי, לא הפרסומאי.
ואני גם בעד השבתות במשק. כמו שאמר האנתרופולוג הבריטי דיוויד גרבר במאמרו המכונן "on bullshit jobs", אנחנו כועסים על המנופאים, המורים, עובדי חברת החשמל ושאר משביתי המשק בדיוק בגלל שאנחנו ממש צריכים מנופאים, מורים וחברות חשמל. הם יכולים להשבית את המשק כי יש להם עבודה אמתית. פרסומאים לא יכולים להשבית את המשק כי אף אחד לא צריך פרסומאים. העולם יסתדר טוב מאוד בלי פרסומאים. מה זה טוב מאוד? טוב יותר.
בקיצור, כמעט חתמתי. כמעט הצטרפתי להסתדרות העובדים הכללית החדשה. לתמוך בפעילים שבאו לשנות מבפנים. לתמוך בעובדי ארצנו, אפילו אם אלה שמיוצגים בהסתדרות הם בעיקר "הוועדים החזקים", כלומר הוותיקים, כלומר אלה שחתמו על הסכמים קיבוציים לפני ביבי, שהחליש את כולנו.
ואז קראתי את הידיעה הבאה: ההסתדרות החדשה קנתה מקבוצת ידיעות אחרונות תוכן שיווקי, כלומר כתבות מוזמנות, ב-2 מיליון שקל. כן, הסתדרות העובדים תשלם 2 מיליון שקל לעיתון שכבר שנים משחיר את המנופאים. ובשביל מה 2 מיליון שקל? בשביל לקדם את אירועי ה-1 במאי, הוא חג הפועלים. כן, 2 מיליון שקל על מיתוגו מחדש של חג הפועלים. את הקמפיין של ידיעות אחרונות לקידום חג הפועלים, שהפרסומאים החליטו למתגו משום מה כ"שבוע הפועלים", יוביל משרד הפרסום באומן בר ריבנאי.
נשים רגע בצד את החרפה ההולכת ומחריפה של התוכן השיווקי בידיעות אחרונות, מה עם ההסתדרות? למה ההסתדרות לוקחת 0.95% ממשכורות חבריה העובדים, ואז מעבירה 2 מיליון שקל לנוני מוזס וחברו הפרסומאי יורם באומן?
האם חסרים כלי תקשורת קטנים? האם חסרים כלי תקשורת חברתיים? האם חסרות אימהות שעובדות מהבית בהזנת תוכן שיווקי לדפי פייסבוק תמורת 30 שקל לפוסט? האם חסרים סטודנטים לתקשורת, שעתידים להשתלב בעולם המלצרות ומתים להזדמנות לעבוד במקצוע? האם חסרות עמותות עובדים במגזר השלישי שמשוועות לשיתוף פעולה עם גוף ענק וחזק כמו ההסתדרות? ומה לגבי סתם בני נוער שיסתובבו עם פמפלטים של 1 במאי ברחובות? למה לא להשקיע בהם תקציב פרסום של 2 מיליון שקל?
לפעמים אני חושב שאי אפשר לנצח את הכסף הגדול. כל התנגדות רק מייצרת לכסף עוד כסף. אדם מצטרף להסתדרות העובדים, ואיכשהו הטייקונים עושים עליו כסף. אדם הולך לצעדת ה-1 במאי, ואיכשהו הטייקונים עושים עליו עוד כסף.