העצרת שתיערך הערב בעד החייל אלאור אזריה החשוד בהוצאה להורג – שהיא מניה וביה עצרת נגד הרמטכ"ל, שהוראות הפתיחה באש הן הוראותיו, ועצרת נגד מח"ט כפיר, שחקר את האירוע והמליץ להעמיד את החייל לדין – צריכה להיות כאפת השכמה מצלצלת לכל אלה שעדיין מאמינים שמכירת חיסול הריבונות הישראלית תיעצר בצה"ל, ומדינת ישראל תתייצב כמעין דמוקרטיה צבאית נוסח טורקיה או מצרים: בלי זכויות אדם, בלי הפרדת רשויות, בלי חופש עיתונות, אבל עם חונטת גנרלים מתונה שתדע לאזן את פופוליזם הדרג המדיני.
העצרת בכיכר רבין, כמו הפגנות התמיכה ברחבי הארץ וכמו שיחת הטלפון הבזויה של ראש הממשלה למשפחת החשוד בהוצאה להורג, מוכיחה ששנאת הערבים של הימין גדולה אפילו מאהבתו לצה"ל.
יהודה המכבי בוגד
במצב עוועים שכזה, המעט שנותר מהשמאל הישראלי נמצא במלכודת כפולה: מצד אחד הוא נותר לבדו להגן על שלטון החוק, ומצד שני הוא אחראי על החלפת השלטון ושינוי החוק ששולח חיילים לפטרל בלב העיר חברון משל הייתה זו הרצליה פיתוח. כך נוצרים עיוותים אוויליים כמו איתרוג שמאלי של שר הביטחון משה בוגי יעלון.
אבוד, נרדף ומפסיד, השמאל מוצא לעצמו פעם אחר פעם גיבורים ביטחוניים מתונים כמו גדי איזנקוט, גבי אשכנזי ויובל דיסקין. השמאל מפנטז על איזה שארל דה-גול שיוציא את חיילינו מחברון, אבל האמת היא שגם אם יהושע בן נון, דוד המלך ויהודה המכבי היו קמים מחר מקברם ומקימים מפלגה שמטרתה חלוקת הארץ, הימין היה תולה גם את תמונותיהם במדי אס.אס.
והאמת היא שאפילו במלחמה פנים-ימנית לגמרי, השמאל עדיין מצליח להפסיד. "העצרת לא פוליטית", כתב יוזם העצרת שרון גל, בדיוק שני משפטים אחרי שכתב "השמאל הקיצוני, אחינועם ניני, רבקה מיכאלי ותקשורת עוינת לא יזיזו אותי ממשימה לאומית חשובה". כי הרי שמאל זה כבר מזמן לא פוליטי, שמאל זה מחוץ ללאום. "לצערי", נימק אייל גולן את ביטול השתתפותו בעצרת, "חלק מהציבור לקח את זה למקומות של ערכים ודמוקרטיה". אותו חלק מהציבור זה השמאלנים, עם הערכים והדמוקרטיה שלהם.
אותו "גיבוי מוסרי" שמנהיגי המחנה הציוני ומרצ ממהרים לנפק פעם אחר פעם לגורמים המתונים בימין גם מחזק את מתנגדיהם בתוך מחנה הימין, שמוקיעים אותם כמשת"פים של השמאל, וגם מחסל כל סיכוי להחלפתם. במדינה שבה החוק עצמו לא חוקי, אין שום היגיון בהגנה שמאלית על שלטון החוק, שמחלישה גם את שלטון החוק וגם את השמאל, על ידי זיהוי ציבורי בין השניים. כפי שכתבה מעריצה מאוכזבת אחת בדף של אייל גולן: "אני לא מאמינה שנכנעת לשלטון החוק!!".
הצבא מוסרי, הממשלה נבלה
אדרבא: השמאל הוא זה שהיה צריך לארגן את העצרת בעד החייל מחברון ונגד שלטון החוק ששלח אותו לשם. לא בעד שחרור החייל ממעצרו, בעד שחרור כל החיילים ממעצרם במחסומים וברחובות ובבתים לא להם. אסור שהשמאל ייראה כמי ששמח לאידו של החייל, שהוא הש"ג של הצמרת הביטחונית, הש"ג של נתניהו ויעלון. בין יעלון לחייל, השמאל צריך לצדד בחייל, ולא להיגרר למלחמות הצבא המוסרי ביותר בעולם, כן או לא. הצבא מוסרי, הממשלה נבלה.
אם היה מנהיג אופוזיציה בישראל, הוא היה מצלצל למשפחת החייל מיד אחרי נתניהו ואומר להם: הבן שלכם לא התגייס כדי להיות שוטר מקוף ברחובות חברון. זה לא צה"ל, זה לא מונע פיגועים, וכשאני אֶבָּחֵר אני אחזיר את הבנים לגבולם.
אבל אין אופוזיציה בישראל, רק "גבים מוסריים" לנתניהו. מעין משענות עור קרנף לכיסא ראש הממשלה.