הידיעה המרעישה של השבוע לא הייתה הטבח באורלנדו. גם לא קשריו המפוקפקים של נתניהו עם הנוכל הצרפתי ארנו מימרן. מבחינתי, הידיעה המרעישה של השבוע הייתה שאני נוחר.

בהתחלה לא האמנתי. טוב, אמרתי, היה חם בלילה. לא היה לי חמצן. ואחר כך: טוב, האף שלי נסתם. זה היה או זה או מוות מוחי. ובסוף: כן, אבל רק כשאני ישן על הגב. או על הבטן. או על הצד. אם אשן בעמידה אהיה שקט כבוטן.

ואז פעם אחת שמעתי את עצמי. בדיוק התחלתי להירדם כשהתעוררתי מצליל זר, קרוב ומוזר. האם ג'מוס גמר מתחת למיטה? האם סמור עבר טיפול שורש במרפסת? לא. זה הייתי אני. אני נחרן.

לכאורה, אני לא אמור להיות מופתע. אני נצר לשושלת מפוארת של נחרנים. סבא רבא שלי היה הנחרן הראשי של אודסה. סבא שלי היה האדם השני שנחר על הירח. גם אבא שלי נוחר, למרות שהוא מכחיש את העניין. תמיד יש לו בדיחות אבא כאלה, כמו "פעם אחת נשארתי ער כל הלילה ולא שמעתי כלום". האם גם אני הולך לספר בדיחות אבא עכשיו? האם גם אני הולך להיות אבא עכשיו? אולי נחירות הן השעון הביולוגי של הגברים?

אני נכנס לוויקיפדיה כדי להירגע. אני מקווה למצוא שם סטטיסטיקות. סטטיסטיקות מרגיעות אותי. במקום זה ויקיפדיה שואלת אותי אם אני בדף הנכון. "ערך זה עוסק ברעש בעקבות היצרות דרכי האוויר בשינה. אם התכוונתם להמתת חזיר לשם אכילתו, ראו 'חוק איסור גידול חזיר'". פייר? מעליב שהמתת חזיר לשם אכילתו נקראת "נחירה". ככה זה מופיע בספר החוקים. חוק איסור גידול חזיר, התשכ"ב–1962, קובע כי "לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם". מי יגדל אותי עכשיו? מי יחזיק בי?

מצד שני, יש משהו קצת כיפי במחשבה שאני הולך להרוס לאנשים (נשים) את השינה לעוד עשרות שנים קדימה. אני הולך לעלות למישהי בבריאות. אני הולך לעלות למשק הישראלי מיליוני שקלים באנשים (נשים) מנומנמים בעבודה. אני המחבל המניאק שבגללו כל העולם צריך להוריד את החגורה בשדה התעופה. דאע"ש קטנים עלי. אתם יודעים כמה תאונות דרכים נגרמות מדי שנה בגלל נהגים שישנים עם נחרנים? אני לא.

וכל אותו הזמן הנחרנים עצמם חירשים לגמרי לנזק האדיר שהם מחוללים בחלילם. פעם אחת, לפני שנים, ידידה שלי ישנה אצלי כי שיפצו לה את הדירה. בחורה קטנה. מיניאטורית. היא נחרה כמו מינוטאור. לא ישנתי דקה. כל הלילה פנטזתי על ההתנצלות שבוא תבוא בבוקר. ואז בא הבוקר, ההיא התמתחה, חייכה ושאלה אם יש קפה. כמו המחבל בשרונה שביקש מים מהשוטר. אפס בושה.

ובכלל, אנחנו אוהבים לגלות דברים על עצמנו. כל ידיעה חדשה על עצמנו, שולית ככל שתהיה, מרעישה אותנו יותר מכל מה שקורה בעולם. אנשים לא קוראים הורוסקופים כדי לדעת אם אהבה מחכה מעבר לפינה ל-2/12 מהאנושות. הם קוראים הורוסקופים כדי לגלות סודות על עצמם. אנשים בוחרים תמונות של חתלתולים בבאזפיד כדי לגלות איזו דמות הם מ"חברים". ואז אני מגלה שאני נוחר, ואני כמעט שמח על כך. כאילו גיליתי שיש לי שמיעה מוזיקלית או שורשים אינדיאניים. הו, אינדיבידואליזם ריק שמסווה בדידות קיומית! אני נוחר עליך בבוז.